6 תשובות
כרגיל, תוצאה מוכיח את המאמינים, והם פחדנים מדי מכדי לענות לו. פשוט חבורה של צבועים כאן בסטיפס. מישהו יכתוב שאין אלוהים וישר תגיבו בהמוניכם ולא תחסכו בתקיפות אישיות שלא לצורך (או במקס', איזה מתון או שניים יכתבו איש באמונתו יחיה, ואז יתחיל ויכוח חדש על עצם הביטוי). אומר תוצאה שחילונים אינם נחשבים לרע עבורכם, ושקט דממה. הטפות לחוסר תרבות וניסיונות לשסע חלקים בחברה, אבל אתם שותקים. שטויות בקצב נרשמות על ידו, ואתם מה אכפת לכם? אולי בכלל אתם חושבים שהוא צודק, והפחדנות שלכם היא להודות בזה? כך או כך, אתם פשוט צבועים.
תוצאה צודק!
שואל השאלה:
מי שכתב פה שטויות, זה אותו אחד שקורא לעצמו רודף האמת ואינו כזה. מה שהוא עשה זה בדיוק דבר שהתלוננתי עליו בגוף השאלה - הביא כמה פסוקים ומאמרי חז"ל והוציא אותם מהקשרם ע"י כך שהביא אותם על מי שאותם דינים אינם חלים. נענה על הסעיפים אשר כתב אחד אחד, למרות שהייתי מביא את זה בשאלות אחרות.
1.(ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" מה טעם "כי אני בראתיו"? - ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו. " (אבות דרבי נתן, פרק טז, ה).
רש"י על דברים יג, פסוק ט: "לא תאבה לו" - (שם) לא תהא תאב לו לא תאהבנו לפי שנא' (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב". פסוק זה מדבר על מסית ומדיח.
2. לא שייך, כי זה הולך אל פי אותו עיקרון. מיותר לציין שאין בזה הגיון שיהודי כשר ופושע יקבל אותו יחס. בכל מערכת משפטית יש ענישה כלפי עוברי החוק. כמו שברור שרוצח לא יוכל לטעון שלא צריכים להעניש אותו, כי הדיינים לא צריכים לעשות לו מה שלא היו רוצים לעשות לעצמם - כל שכן לכופר באלוקים או בתורתו שהרבה יותר חמור מזה ואינו צריך דיינים בשביל להרוג אותו (בניגוד לרוצח, שרק שלוחי בין דין יכולים להוציא אותו להורג), אלא מיתתו ביד כל אדם ממבואר ברמב"ם בהלכות ממרים, פרק ג, הלכה ב, שאינו יכול לטעון למאמינים שאינם יכולים לעשות לו את מה שלא היו רוצים לעצמם. בושה ש"רודף האמת" מרשה לעצמו לקורא למהרש"א בשמו הפרטי.
3. אותו דבר גם בטענה הזאת, פשוט שהרמב"ם אינו התכוון לכופרים, כי במקומות אחרים כתב עליהם דברים מפורשים שלא כפרשנות של "רודף האמת" (שלא בדה מלבו, חס ושלום, אלא ככה מלמדת התורה):
"וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, וְנִתְבָּרְרָה אמונתו בהם הוא נכנס בכלל ישראל. וּמִצְוָה לאהבו ולרחם עליו, וְלִנְהֹג עמו בכל מה שֶׁצִּוָּה השם יתברך איש לחבֵרו מן האהבה וְהָאַחֲוָה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת הַתַּאֲוָה והתגברוּת הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא. והוא מפושעי ישראל.
וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יָצָא מן הכלל וכפר בעיקר. ונקרא "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס" וְ"קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת". וּמִצְוָה לְשׂוֹנְאוֹ וּלְאַבְּדוֹ. ועליו נאמר (תהלים קלט כא): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט", (הקדמת הרמב"ם לפירושו בפרק "חלק" במסכת סנהדרין).
לגבי שלא מקומו של האדם לפשוט ולהעניש את האחר - מחשבה כזאת גם היא נובעת מבורות, ה' צוה "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, יח) וכן פסוקים רבים בתורה המראים כל עך שצריכים להיות שופטים בעם ישראל ועליהם לשפוט את העם משפט צדק. אפילו הגויים מצווים עח הדינים, זה חלק משבע מצוות בני נח - לדון את אלו שעוברים על 6 מצוות אחרות, ואם אם לא - הם חייבים להירג בעצם. זאת הסיבה שני שכם נתחייבו הריגה במפורש ברמב"ם:
"וכיצד הן מצווין על הדינים: חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצוות אלו, ולהזהיר את העם; ובן נוח שעבר על אחת משבע מצוות אלו, ייהרג בסיף.
כיצד: אחד העובד עבודה זרה, או שבירך את השם, או ששפך דם, או שבעל אחת משש עריות שלהם, או שגזל אפילו פחות משווה פרוטה, או שאכל כל שהוא מאבר מן החי או בשר מן החי, או שראה אחד שעבר על אחת מאלו ולא דנו והרגו--הרי זה ייהרג בסיף.
ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה--שהרי שכם גזל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו. ובן נוח נהרג בעד אחד, ובדיין אחד, בלא התראה, ועל פי קרובים; אבל לא בעדות אישה, ולא תדון אישה להם" (הלכות מלכים ומלחחות, פרק ט, הלכה יד).
ואפילו אנשים שאינם שדיינים אמורים לדון את הרשעים לכף אחד, דההינו לפרש את כל מעשיהם לרעה כפי שכתבו הרמב"ם ורבנו יונה בפירושם על המשנה באבות פרק א, משנה ו.
כל מה שכתבתי נובע לא בורות, אלא מידיעת התורה והשנאה שיש לי לכופרים - היא שנאה של מצוה, כפי שהבאתי מדברי הרמב"ם מהקדמתו לפרק "חלק" במסכת סנהדרין למעלה, וכן הוא באבות דרבי נתן פרק טז, ה ואפשר להביא עוד מקורות רבים.
"הפוסל במומו פוסל" (קידושין ע ע"ב).
מי שכתב פה שטויות, זה אותו אחד שקורא לעצמו רודף האמת ואינו כזה. מה שהוא עשה זה בדיוק דבר שהתלוננתי עליו בגוף השאלה - הביא כמה פסוקים ומאמרי חז"ל והוציא אותם מהקשרם ע"י כך שהביא אותם על מי שאותם דינים אינם חלים. נענה על הסעיפים אשר כתב אחד אחד, למרות שהייתי מביא את זה בשאלות אחרות.
1.(ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" מה טעם "כי אני בראתיו"? - ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו. " (אבות דרבי נתן, פרק טז, ה).
רש"י על דברים יג, פסוק ט: "לא תאבה לו" - (שם) לא תהא תאב לו לא תאהבנו לפי שנא' (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב". פסוק זה מדבר על מסית ומדיח.
2. לא שייך, כי זה הולך אל פי אותו עיקרון. מיותר לציין שאין בזה הגיון שיהודי כשר ופושע יקבל אותו יחס. בכל מערכת משפטית יש ענישה כלפי עוברי החוק. כמו שברור שרוצח לא יוכל לטעון שלא צריכים להעניש אותו, כי הדיינים לא צריכים לעשות לו מה שלא היו רוצים לעשות לעצמם - כל שכן לכופר באלוקים או בתורתו שהרבה יותר חמור מזה ואינו צריך דיינים בשביל להרוג אותו (בניגוד לרוצח, שרק שלוחי בין דין יכולים להוציא אותו להורג), אלא מיתתו ביד כל אדם ממבואר ברמב"ם בהלכות ממרים, פרק ג, הלכה ב, שאינו יכול לטעון למאמינים שאינם יכולים לעשות לו את מה שלא היו רוצים לעצמם. בושה ש"רודף האמת" מרשה לעצמו לקורא למהרש"א בשמו הפרטי.
3. אותו דבר גם בטענה הזאת, פשוט שהרמב"ם אינו התכוון לכופרים, כי במקומות אחרים כתב עליהם דברים מפורשים שלא כפרשנות של "רודף האמת" (שלא בדה מלבו, חס ושלום, אלא ככה מלמדת התורה):
"וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, וְנִתְבָּרְרָה אמונתו בהם הוא נכנס בכלל ישראל. וּמִצְוָה לאהבו ולרחם עליו, וְלִנְהֹג עמו בכל מה שֶׁצִּוָּה השם יתברך איש לחבֵרו מן האהבה וְהָאַחֲוָה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת הַתַּאֲוָה והתגברוּת הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא. והוא מפושעי ישראל.
וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יָצָא מן הכלל וכפר בעיקר. ונקרא "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס" וְ"קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת". וּמִצְוָה לְשׂוֹנְאוֹ וּלְאַבְּדוֹ. ועליו נאמר (תהלים קלט כא): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט", (הקדמת הרמב"ם לפירושו בפרק "חלק" במסכת סנהדרין).
לגבי שלא מקומו של האדם לפשוט ולהעניש את האחר - מחשבה כזאת גם היא נובעת מבורות, ה' צוה "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, יח) וכן פסוקים רבים בתורה המראים כל עך שצריכים להיות שופטים בעם ישראל ועליהם לשפוט את העם משפט צדק. אפילו הגויים מצווים עח הדינים, זה חלק משבע מצוות בני נח - לדון את אלו שעוברים על 6 מצוות אחרות, ואם אם לא - הם חייבים להירג בעצם. זאת הסיבה שני שכם נתחייבו הריגה במפורש ברמב"ם:
"וכיצד הן מצווין על הדינים: חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצוות אלו, ולהזהיר את העם; ובן נוח שעבר על אחת משבע מצוות אלו, ייהרג בסיף.
כיצד: אחד העובד עבודה זרה, או שבירך את השם, או ששפך דם, או שבעל אחת משש עריות שלהם, או שגזל אפילו פחות משווה פרוטה, או שאכל כל שהוא מאבר מן החי או בשר מן החי, או שראה אחד שעבר על אחת מאלו ולא דנו והרגו--הרי זה ייהרג בסיף.
ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה--שהרי שכם גזל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו. ובן נוח נהרג בעד אחד, ובדיין אחד, בלא התראה, ועל פי קרובים; אבל לא בעדות אישה, ולא תדון אישה להם" (הלכות מלכים ומלחחות, פרק ט, הלכה יד).
ואפילו אנשים שאינם שדיינים אמורים לדון את הרשעים לכף אחד, דההינו לפרש את כל מעשיהם לרעה כפי שכתבו הרמב"ם ורבנו יונה בפירושם על המשנה באבות פרק א, משנה ו.
כל מה שכתבתי נובע לא בורות, אלא מידיעת התורה והשנאה שיש לי לכופרים - היא שנאה של מצוה, כפי שהבאתי מדברי הרמב"ם מהקדמתו לפרק "חלק" במסכת סנהדרין למעלה, וכן הוא באבות דרבי נתן פרק טז, ה ואפשר להביא עוד מקורות רבים.
"הפוסל במומו פוסל" (קידושין ע ע"ב).
וואלה, אתה היחיד כאן שחופר יותר ממני. שוב לא נסכים בנושא, וכל אחד יישאר בדעתו. כי אין מה לעשות יש ביננו הבדל אחד עמוק שכדי להבחין בו אין צורך להכריע מי הביא טיעונים טובים יותר, צריך רק לקרוא אותם - אני מונע מאהבה ואתה מונע משנאה. אתה חושב שאלוהים מצווה עליך לשנוא אותי? אני מבין את זה, מקבל את זה, ובפרספקטיבה של חוסר צביעות, אני גם יכול לכבד את זה. אבל כל מה שעשיתי היה לשאול את שאר הדתיים כאן, האם גם הם מסכימים איתך? האם גם הם חושבים שלהיות מונע משנאה הוא ערך שאלוהים מצווה עליהם. אם גם הם חושבים שיהודי שאינו חושב כמוהם אינו חלק מהעם שלנו. תגובות מהם, לא קיבלתי לצערי.
שואל השאלה:
אבל זה פרשנויות כאלה הן אמיתיות, כי הן נוגדות את התורה. יש 70 פנים בתורה, ו"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" (עירובין יג עמוד ב) כל עוד הן אינן סותרות את התורה ואת ההלכה המפורשת...
אבל זה פרשנויות כאלה הן אמיתיות, כי הן נוגדות את התורה. יש 70 פנים בתורה, ו"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" (עירובין יג עמוד ב) כל עוד הן אינן סותרות את התורה ואת ההלכה המפורשת...
ויאללה, בואי נבחן גם את העניין של השטויות (ממש לא ברור למה צריך, אבל שאלת אז אענה) - טוען תוצאה ש"ואהבת לרעך כמוך" אינו כולל את החילונים, כי כופרים אינם נחשבים כלל לרע. נשלול את השטות הזאת בקלות, במהרה, ובעזרת שלושה טיעונים המגובים ע"י חכמים שמקובלים על כל העם היהודי, בוודאי על החלק הדתי שבו:
1. המצווה עצמה מהתורה, הנחייה ישירה מאלוהים - "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'". כלומר עוד לפני שבכלל ננתח את ואהבת לרעך כמוך, יש חלק מקדים במצווה, והיא מדברת על כל בני העם. ישנה הגדרה ברורה מיהו יהודי, וכולם הם בני העם היהודי. ואין לבקש נקמה בהם, להכיל טינה עליהם או לרצות ברעתם - ואהבת לרעך כמוך. אז תוצאה מתנגד לדברי אלוהים, ואת מגבה אותו.
2. הלל, נשיא הסנדהדרין, סיפק טיעון נוסף - כשגר ביקש ממנו שילמד אותו את התורה על רגל אחת, הוא ענה לו - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, כל השאר זו פרשנות, לך ולמד אותה. שמואל אליעזר הלוי איידלס, מפרש שמקור המשפט הזה הוא באותה מצוות ואהבת לרעך כמוך.
3. הרמב"ם כתב במשנה תורה - "מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך"" - כל אחד ואחד מישראל, ללא תלות במידת הדתיות שלו, מידת קיום המצוות שלו, או מידת האמונה שלו. לא מקומו של האדם לשפוט ולהעניש אדם אחר, זכות זו שמורה לאלוהים בלבד, וחבל שיש אנשים שמנסים לנכס לעצמם את הזכות הזאת מתוך בורות, אך בעיקר מתוך שנאה.
1. המצווה עצמה מהתורה, הנחייה ישירה מאלוהים - "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'". כלומר עוד לפני שבכלל ננתח את ואהבת לרעך כמוך, יש חלק מקדים במצווה, והיא מדברת על כל בני העם. ישנה הגדרה ברורה מיהו יהודי, וכולם הם בני העם היהודי. ואין לבקש נקמה בהם, להכיל טינה עליהם או לרצות ברעתם - ואהבת לרעך כמוך. אז תוצאה מתנגד לדברי אלוהים, ואת מגבה אותו.
2. הלל, נשיא הסנדהדרין, סיפק טיעון נוסף - כשגר ביקש ממנו שילמד אותו את התורה על רגל אחת, הוא ענה לו - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, כל השאר זו פרשנות, לך ולמד אותה. שמואל אליעזר הלוי איידלס, מפרש שמקור המשפט הזה הוא באותה מצוות ואהבת לרעך כמוך.
3. הרמב"ם כתב במשנה תורה - "מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך"" - כל אחד ואחד מישראל, ללא תלות במידת הדתיות שלו, מידת קיום המצוות שלו, או מידת האמונה שלו. לא מקומו של האדם לשפוט ולהעניש אדם אחר, זכות זו שמורה לאלוהים בלבד, וחבל שיש אנשים שמנסים לנכס לעצמם את הזכות הזאת מתוך בורות, אך בעיקר מתוך שנאה.