מה ההגיון לחשוב שגם לפי הדת האמונה בה' זה דבר "טפל", חס ושלום? תכלית של המצוות - זה אמונה.

ישנם אנשים חושבים שה' חפץ "רק" שנהיה אנשים טובים וזה יותר חשוב מהלאמין בו. זה מש לא נגון, הסיבה לקיים את המצוות - כי ככה צוה ה' ומטרטן להראות לה' שאנחנו מאמינים בו. הנה דברי הרמב"ן: " וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו" (רמב"ן על שמות יג, פסוק טז), כלומר המצוות הן רק אמצעי להראות על האמונה, כך שללא אמונה אדם לא יגיע לתכלית שלו וזה לא משנה איזה מעשים הוא יעשה. אמנם, "אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה" (בבא קמא לח עמוד ב, פסחים קיח עמוד א) אבל הכופר אינו מאמין שיש מצוה, כי הוא אינו מאמין שיש מצוה, אז לא שייך לקיים את המצוה מבלי לקבל את המציאות של מצוה.