כתבתי סיפור, תגידו לי מה אתם חושבים. - קישור מצורף

נחמד צריך קצת לעבוד עוד יותר כי את אק בהתחלה אבל אחלה סיפור

את האמת שאהבתי תמשיכי אני סקרנית חח

תמשיכי את הסיפור

אני אתחיל בהערות לאורך הסיפור, ואז אעבור להערות כלליות שנוגעות לכל הסיפור.

- השורה הראשונה. רשמת *קול הצלצול*. זה משהו שנכון לכתיבת תסריט. בתסריט, קושמים בכוכבית אירועים שקוראים, כדי להראות שצריך להמחיש את זה באיזשהו אפקט. בכתיבה, את צריכה לתאר את זה במילים, ולא בכוכביות. דוגמה להתחלה שיכולת להשתמש בה: הצלצול נשמע. יום הלימודים נגמר סוף סוף. *שם של דמות* ניגש/ה אלי.
שימי לב שכשרשמתי שם של דמות בכוכביות, התכוונתי שאת אמורה להכניס שם את שם הדמות, ולא לכתוב את זה בסיפור. זאת היתה דוגמא לשורת טיוטה, ואני לא באמת חושבת שזאת השורה שאת צריכה להשתמש בה.
- פה יש דיאלוג בין שתי דמויות, הראשית ועוד דמות שאנחנו לא מכירים. שימי לב שציינת את השם שלה רק בשורה השביעית (לפי המחשב שלי), למרות שהיא התחילה לדבר בשורה השנייה. גם את המגדר שלה אנחנו מבינים רק בשורה השביעית. אמנם זה בסדר לעשות את זה, אבל זה מבלבל. משתמשים בזה בדרך כלל כשרוצים ליצור אפקט של מתח וסקרנות על הקורא, שיתעניין לדעת מי מדבר עם הדמות. כמו שבסרטים לא יראו לך את הפנים של החוטף של הדמות שלך ובסוף יגלו לך שזה אבא שלו, לדוגמא, בכתיבה את תסתירי את השם שלו מהקורא, ולפעמים גם את המגדר שלו.
- בנוגע לשורה הרביעית. רשמת "...והוא כולל בנים ובנות אבל זה בסדר!" (ה3 נקודות בהתחלה זאת דרך לומר שהיה משהו לפני, פשוט העתקתי קטע שנמצא בתוך מרכות דיבור, והיתה קצת בעיה לשים מרכאות ציטוט וזה). אני רוצה להתייחס לסימן הקריאה שבסוף (סליחה על הקטנוניות שלי). סימן קריאה נועד להביע דגש על המילה. צעקה, קריאה והתרגשות הן דוגמאות למתי משתמשים בסימן קריאה בתוך מרכאות דיבור. אני מניחה שהלכת על התרגשות, אבל אחר כך רשמת "צחקנו ביחד". זה פשוט לא ממש מסתדר לי, במיוחד לאור העובדה שלא היו פסיקים בכלל במשפט הזה, אז היתה עליה מהירה בטונים של הדמות בלי הרבה היגיון (אני קוראת דברים בדיוק כמו שהם נכתבו, אני לא יודעת להשלים סימני פיסוק חסרים, אז כשמשפט נכתב ככה, אני קוראת אותו כאילו לדמות יש עלייה מהירה בטונים לקראת הסוף בלי סיבה). שימי לב שיש חשיבות לסימני פיסוק קצת יותר ממה שנראה לך, כי הם יוצרים אפקטים שונים בכתיבה. אם תרצי, אני יכולה לשלוח לך תגובה אחרת שכתבתי למישהי עם חפירה שלמה על אפקטים של סימני פיסוק. ונכון שסימני פיסוק לא אמורים להיות הדבר הכי משמעותי בכתיבה, יש להם הרבה השפעה על אפקטים. כמו שהצבע של הסביבה שהדמות נמצאת בה משפיע המון על האווירה של הסביבה בסרטים וסדרות. אפילו הצל על הפנים שלה משפיע על האווירה בתת מודע שלנו.
- בנוגע לאנטרים. בדרך כלל אני צריכה להעיר לאנשים שאין להם מספיק אנטרים וכל מה שהם כתבו זה גוש טקסט. פה יש הרבה יותר מידי אנטרים, לפחות בהתחלה. תראי:
"טוב אני פונה כאן. ביי!"
אמרה קיילי.
למה יש אנטר בין מה שקיילי אמרה לבין זה שהיא אמרה את זה? לא אמור להיות שם אנטר.
- התיאור של החדר היה יותר מידי ישיר, לדעתי. תיארת בדיוק איך החדר נראה, בלי לשמור מידע לתיאור לא ישיר.
תיאור ישיר הוא תיאור שלוקחים וזורקים לנו בפרצוף. (לדוגמא: יש לה שיער שחור ועיניים ירוקות)
תיאור לא ישיר הוא תיאור שנותנים לנו בצורה יותר מעורפלת, עקיפה. (לדוגמא: "באיזו משחת שיניים את משמשת? השיניים שלך כל כך לבנות שאני צריכה משקפי שמש כדי להסתכל עליהן" (זה תיאור עקיף שלדמות יש שיניים לבנות. הדבר הראשון שעלה לי))
תיארת באופן ישיר את החדר, ואחר כך גם את האנשים בו. במקום לתאר באופן ישיר את סקיי לדוגמא, ולומר ישר שיש לה שיער שחור קצר, יכולת לומר שהיתה נערה שקראה קומיקס, ואחר כך להוסיף שהיא שיחקה בישער השחור הקצר שלה. זה נותן אפקט יותר מעניין, כשהקורא צריך לאסוף את המידע מכל מיני נקודות בסיפור, ומשאיר מקום לדימיון.
- הפרק נגמר ככה: "דלת המקלחת נפתחה, ויצא ממנה הנער השלישי..."
אני מניחה שניסית ליצור אפקט של מתח בסיום. אני מציעה לך לא סיים את הפרקים ב3 נקודות. זה נותן תחושה שחסר משהו, שהסיפור נקטע באמצע. אני כנראה אזכיר את זה שוב בביקורת הכללית.

אוקי,עכשיו ביקורת כללית.
קודם כל, יחסית לפרק בסיפור, זה מאוד קצר. אני לא יודעת איך זה עובד בוואטפאד, אבל בספרים אמיתיים הפרקים הרבה יותר ארוכים. הפרק הזה יספיק לאולי 3 עמודים בספר. זה לא הרבה. אני מניחה שבאינטרנט נהוג לכתוב דברים קצרים יותר, אבל כפרק זה מאוד קצר.
דבר שני, תיאורים.
חסרים לך המון תיאורים בכתיבה. לדוגמא בדיאלוג בהתחלה. הוא הזכיר יותר תסריט מאשר סיפור. משהו כזה:
מאיה: *מתפרצת לחדר* "הייתי היום בקניון, ואת לא תאמיני את מי ראיתי!"
ליאור: *בשיעמום* "שוב פעם קניון? אין לך משהו יותר טוב לעשות?"
מאיה: *מגלגלת עיניים* "אבל את לא מבינה, ראיתי את אור!"
ליאור: "רגע..." *מורידה את הספר 'הארי פוטר ואבן החכמים'* "אור יעני אור רז?"
(אוקי זה תסריט ממש גרוע אני אעצור אותו פה סליחה על זה)
חסרים לך תיאורים. משהו שיעניין את הקורא. לדוגמא:
ריצה רועמת נשמעה מהמסדרון. העברתי עמוד בספר. מאיה חזרה הביתה.
היא פתחה את הדלת בחבטה. "הייתי היום בקניון, ואת לא תאמיני את מי ראיתי!"
פיהקתי, לא מזיזה את עיני מהספר. לא אקריב את זמן האיכות שלי עם הגוורטס בעד שום רכילות שבעולם. "שוב פעם קניון? אין לך משהו יותר טוב לעשות?" שאלתי בשיעמום.
היא גילגלה עיניים בצורה הטיפוסית לה. "אבל את לא מבינה. ראיתי את אור!"
"רגע..." הורדתי את הספר בעדינות. "אור יעני אור רז?" שאלתי, מנסה לעצות את ההתרגשות שהזדחלה לקולי.
(זה עדיין גרוע בשגלל הרעיון שבחרתי לזה. סליחה)
שימי לב שבגרסה הכתובה יש הרבה יותר תיאורים. בתסריט אין אותם כי הוא נועד להצגה מצולמת, ולא להצגה כתובה. את כל התיאורים בגרסה הכתובה אפשר להיג בקלות בהצגה מצולמת שמתבססת על התסריט. העובדה שהיא קוראת הארי פוטר מובעת בגרסה מצולמת בזה שהיא פשוט מחזיקה את הספר הארי פוטר. בגרסה הכתובה נתתי לזה רמז, "זמן האיכות שלי עם הגוורטס", כי זה נותן אווירה יותר מעניינת לסיפור.
תיאורים קטנים עושים את הסיפור הרבה יותר מעניין. אני יכולה לתת לך עוד כמה דווגמא שכתובה קצת יותר טוב בסיפור שנתתי כדוגמא בתגובה על סימני הפיסוק שציינתי מקודם, אם את רוצה גם את זה.
עוד משהו, אנטרים. כמו שאמרתי מקודם, השתמשת בהם יותר מידי.
אנטרים נועדו לתת צורה לקטע, להפריד בין משפטים ופסקאות ולהקל על הקריאה.
אם הכל היה כתוב כגוש טקסט אחד ורצוף, היה קשה לקרוא.
אם בין כל מילה היה אנטר, היה ממש קשה לעקוב אחרי הסיפור.
זאת בדרך כלל ההמלצה שלי למתי משתמשים באנטרים:
במהלך דיאלוגים, כדי להפריד בין איזו שמות מדברת. כל פעם שהדמות שמדברת מתחלפת, שמים אנטר.
במהלך כתיבה שהיא לא דיאלוג, לדוגמא תיאורים, כל פעם שיש נושא חדש. לדוגמא, הדמות מסבירה לקורא על אמא שלה, ואז עוברת לספר על הטיול שהיא ואמא שלה הולכים אליו. במעבר הזה שמים אנטר. ובתוך התיאור על אמא שלה, כל פעם שהיא מתארת משהו אחר - אם התיאור ארוך - אפשר לשים אנטר (לדוגמא, אם היא מתחילה בלתאר את הבישולים של אמא שלה, אז את העבר של אמא שלה ואז את הקשר בינה לבין אמא שלה, בין כל אלו אפשר וכדאי לשים אנטר)
וכשמסיימים משפט, שמים נקודה. לא שמים אנטר אחרי פסיק. (בפסקה שמתארת את החדר)

אני חושבת שזהו... אם את רוצה גם את החפיקה על הפסיקים, תגידי :)
(מקווה שזה לא יצא מעליב, וסליחה על כל קפיצות הכתיב שכנראה יש לי, אני דרך המחשב של ההורים שלי ואני לא רגילה למקלדת המעצבנת שלהם)

אוקי זה יצא ארוך רצח.

שואל השאלה:
תודה רבהה!!!!!

את רוצה גם את החפירה על סימני הפיסוק? ^-^

שואל השאלה:
כן, אני אשמח.
ואגב, לקחתי לתשומת ליבי את מה שכתבת ובגלל שהעמוד הקודם עשה לי בעיות אז פתחתי חדש וכתבתי שוב את הפרק, אני אשמח לדעת אם היה בו שיפור.
אם את רוצה שאשלח לך את הקישור אז אני אשלח בפרטי או שאעשה שוב שאלה כזאת כדיי שתוכלי לקרוא שוב.
האמת שאני בדיוק עכשיו מפרסמת עוד שאלה כזו, אז אם את רואה משהו מאוד דומה לזה כנראה שזו אני.

אוקי :)
אני אחפש את החפירה, כנראה יקח לי קצת זמן למצוא את זה.
ואני אשמח לקרוא ^-^

לקח לי חצי שעה למצוא את הקטע על הפיסוק, אבל מצאתי.
תתעלמי מכל חלק שפונה את השואלת כי אין לי כוח למחוק את החלקים שפונים לקטע שלה '^-^
תתכונני, זה גם ארוך רצח.

לא ממש הצלחתי להבין מה בדיוק קרה. הדמות דחפה מישהי מול הרבה אנשים שצילמו את מה שקרה? לא ממש הבנתי.
העלילה לא ממש ברורה.

בנוגע לכתיבה, כמה הערות.
קודם כל, אותיות איתן. אברח ולא יברח, אמשיך ולא ימשיך וכו'.

בנוגע לפיסוק. כמה הערות:
1) הסימן ",", פסיק, נועד לציין הפסקת נשימה. אני לא יודעת איך רוב האנשים קוראים, אבל אני אישית לא משלימה הפסקות נשימה באופן אוטומטי. אני קוראת את המשפט בדיוק כמו שהוא כתוב, עם בדיוק אותן הפסקות נשימה. דוגמא לשימוש בפסיקים כדי ליצור אפקטים בעלילה:
אפקט איטי ורומנטי יותר, עם יותר פסיקים:
היא התקרבה אלי לאט, עיניה הבוהקות נועוצות בעיני. ידה, רכה כמו קטיפה, לבנה כמו השלג, ליטפה את גבי הלוהט. נשימתה היתה מהירה, ליבה פעם בעוצמה. נשיקתה היתה סוחפת.
(אני יודעת שזה לא יצא הכי רומנטי, עשיתי כמיטב יכולתי כקטע טיוטה זריז)
אפקט דרמטי יותר, פחות פסיקים:
הוא התקרב מהר. נשימתי היתה רועמת משרציתי. להתחבא לא היתה אפשרות יותר.
10 מטר.
הגברתי את קצב ריצתי. הוא לא ויתר.
5 מטר.
זרקתי את התיק שעל גבי, אך הוא התחמק בקלילות.
3 מטר.
פניתי פנייה חדה, אך היא האטה רק אותי.
לא היה לאן לברוח. הגעתי למבוי סתום.
ידיים מזיעות ולב פועם. נסיון אחרון אך היד מחליקה הקרסול מתקופף והצל מעלי צרחה מתגנבת אך ידו כבר על פי והאור הלבן מלמעלה נכבה. החושך חוזר הכבידה נעלמת הקור החודר ואני שוב נגררת-
רק יללות הזאבים נשמעו לאור הירח האדום.
(הסיום לא מושלם ולא ממש מתחבר עם ההתחלה, אבל אני מקווה שהראתי את הכוונה שלי)
2) נקודות. כשאת מסיימת משפט רגיל, שמים נקודה. זה דיי מובן מאליו, אבל צריך לדעת מתי מסיימים משפט. גם לדעת מתי לסיים משפט יוצר אפקטים שונים. משפט ארוך לא תמיד יתאים לך, ולפעמים עדיף לפצל משפט ארוך לשניים או שלושה משפטים. עוד הערה, בנוגע ל3 נקודות. אצלך לא ראיתי בעיה עם זה אבל למקרה שמישהו אחר יצטרך את זה: רושמים או נקודה אחת, או 3 נקודות. לא 2 נקודות, לא 4 נקודות. 3. 3 נקודות אמורות להראות מריחה של המשפט. אפשר להראות את זה כביישנות או התביישות, לדוגמא. ("אני יודעת..." אמרתי באנחה)("אממ, היי...?" אמרתי בחשש).
3) סימני שאלה וסימני קריאה. אני בכוונה משלבת אותם ביחד.
כמו נקודה, בסימני שאלה וסימני קריאה משתמשים רק כאחד או כשלושה. לא שניים, לא 4, שלושה. "מה?" שאלתי בבלבול. "מה??? את צוחקת עלי" אמרתי בבלבול.
בדרך כלל לא משתמשים ב3 סימני קריאה, כי אחד מספיק כדי להראות את הדגש על המשפט. אפשר לעומת זאת להשתמש ב3 סימני קריאה כדי להראות הדגשה מוגזמת על המשפט.
"אני לא מאמינה!!!" כשהדמות מחקה דמות אחרת, או כשהיא מגיבה בקיצוניות, לדוגמא.
עכשיו השילוב של שניהם. "?!" (וכן, הסדר משנה) נועד להדגיש שאלה ששואלים בצעקה או קריאה בדרך כלל. "מה לעזאזל?!" לדוגמא. גם פה בדרך כלל משתמשים או באחד (?!) או בשלושה (?!?!?!). אבל לכתיבה בדרך כלל מספיק רק אחד.

עכשיו שימוש באנטרים, כמו שציינתי בתגובה הראשונה שלי.
לאנטרים יש תפקיד דיי חשוב במבנה של הקטע.
אם הקטע הוא גוש טקסט בלי אנטרים, קשה לנו יותר לקרוא את זה.
אם יש יותר מידי אנטרים, זה נראה מטופש.
אני בדרך כלל נוהגת לשים אנטרים בצורה הזאת:
אם יש דיאלוג, בכל פעם שעוברים לדמות אחרת שמדברת, אני שמה אנטר.
אם יש מונולוג, ברגע שמבינים לתאר על הדמות ועוברים לתאר על הסביבה, אחרי שהדמות סיימה לדבר, אני שמה אנטר.
אם זה לא קטע שבו מדברים, אז קצת קשה יותר לדעת איך לשים אנטרים, וקצת יותר קשה להסביר את זה.
אפשר להשוות את זה לזוויות של מצלמה לדעתי. כל פעם שדמות מדברת בסרט, חותכים אליה. כשלא חותכים אליה, אני משווה את זה לתיאור מילולי של מה שהדמות אומרת (לדוגמא: "הכל בסדר?" שאלתי אותה. היא מלמלה שכן, אך לא יצאה מתחת לשמיכה).
ככה גם בסצנות שבהן לא מדברים. לא הכל רצוף. אי אפשר שהכל יהיה רצוף. קשה לקרוא את זה.
תקחי את הספר הכי קרוב אלייך, ותפתחי בעמוד אקראי. את בטוח תראי שיש לעמוד צורה כלשהי. מבנה כלשהו. אנטרים בין השורות.
זה מה שעוזר לנו לקרוא. קשה לקרוא בלוקים של טקסט.

בנוגע לאנטר כפול (כמו שעשיתי הרגע)... עיצוב שניים כאלו בסוף הסיפור.
אנטר כפול נועד להפריד בין פסקאות. כמו שבסרטים וסדרות יש מן מעבר בין קטעים שמתרחשים ההפרשים זמן או במקומות שונים, ככה גם בכתיבה. האנטר הכפול משמש אותך המעבר הזה. לדוגמא, סצנה שקרתה בבית ספר, שאחריה יש סצנה שמתרחשת בפארק. ביניהן את תרצי לשים אנטר כפול, אלא אם כן את מתארת גם את הדרך לפארק.

עוד משהו, תיאורים.
תיאורים קטנים לפרטים קטנים יכולים לשפר לך את כל הסיפור.
נכון הקטע שכתבתי מקודם, על הזאת שברחה מצל? עכשיו תראי מה קורה כשאני מוסיפה עוד תיאורים:

הוא התקרב מהר. נשימתי היתה רועמת משרציתי. להתחבא לא היתה אפשרות יותר.
10 מטר.
הגברתי במאמץ את קצב ריצתי. מעולם לא הרגשתי עייפות שכזאת, כבדות שכזאת. הוא לא ויתר.
5 מטר.
זרקתי את התיק שעל גבי - מלכודת נהדרת, והקלה עצומה לגב שלי - אך הוא התחמק בקלילות.
3 מטר.
פניתי פנייה חדה, אך היא האטה רק אותי.
לא היה לאן לברוח. הגעתי למבוי סתום.
2 מטר.
ידיים מזיעות ולב פועם. נסיון אחרון אך היד מחליקה הקרסול מתקופף והצל מעלי צרחה מתגנבת אך ידו כבר על פי והאור הלבן מלמעלה נכבה. החושך חוזר הכבידה נעלמת הקור החודר ואני שוב נגררת-
0 מטר.
רק יללות הזאבים נשמעו לאור הירח האדום.

תוספת קטנה של פרטים, אבל תודי שזה שיפר את הקטע בהרבה.

לקח לי איזה שעה לכתוב את זה אז אני מקווה שזה עזר, ואני מקווה שלא יצאתי פוגעת בשום קטע פה :) השתדלתי לתת ביקורת בונה, אבל אם המידע הזה לא יעזור, אני אשמח להיות גם יותר ספציפית בנוגע לקטע שלך ולתת ביקורת יותר ספציפית.
אני פשוט בדרך כלל נמנעת הביקורת ספציפית, כי קשה יותר ללמוד ממנה לדעתי. לקחת את המשפטים שלך ולתקן אותם לא יוביל לשום מקום, כי זה להפוך את היצירה שלך לשלי. לכל כותב יש סגנון כתיבה משלו, ואני לא יכולה לנסות לנחש את האפקט המדוייק שאת רוצה לתת לקורא.
זה למה אני מעדיפה להציג בפניך מה שלדעתי חסר לך בקטע שאת יכולה לנסות ליישם.
אגב, בזכותך יצא לי קטע קטן ונחמד של מישהי שבורחת מצל :) תודה ^-^

שואל השאלה:
את מפרסמת את הסיפורים שלך איפושהו? אם כן אני חייבת לעקוב אחריך כי את לימדת אותי המון!

חחח תודה ^-^
בכנות? אני בקושי כותבת. אני מתה על כתיבה וזה אחד התחביבים הכי גדולים שלי, אבל אין לי ממש זמן בשביל זה, וגם אין לי ממש רעיונות בזמן האחרון.
בשנה האחרונה כתבתי 3 סיפורים אולי.
פרסמתי סיפור אחד בתחרות פרס עינת (אבל לא זכיתי, כנראה כי הרעיון לא היה מקורי כל כך. מאז פרסמתי אותו פה בערך 3 פעמים כי אני נואשת לצומי. שמתי בקישור כי אני אוהבת ביקורות ^-^), עוד אחד פרסמתי פה באיזו שאלה ואת השלישי לא גמרתי אבל תכננתי לפרסם פה.
פעם הייתי פעילה באתר של כתיבה אבל מאז למדתי שרוב האתרים גונבים לי את זכויות היוצרים ולא בא לי לאבד אותן.
אני כן קוראת המון ולומדת הרבה מקריאה. גם מקריאת ספרים, גם מקריאת מדריכים אקראיים של כתיבה שאני מוצאת באינטרנט (לא כולם מוצלחים, אבל אפשר ללמוד מכולם) וגם מהכתיבה עצמה.
באופן כללי, הרבה ממה שכתבתי הוא משהו שבא לי באופן טבעי, שאחרי שחשבתי עליו לעומק הבנתי אותו.
לדוגמא מה שאמרתי על שימוש בפסיקים כדי ליצור אפקט מתח, זאת יכולת נרכשת שבדרך כלל לא שמים לב אליה. אם את תנסי בכוונה לכתוב משהו בלי הרבה פסיקים במיוחד בשביל אפקט מתח, זה כנראה יראה קצת מזוייף (הקטע שכתבתי בדוגמא ההיא למשל עבר איזה 3 שכתובים עד שהצלחתי לגרום לו להראות יותר טבעי, וגם זה לא מושלם. כן אני משקיעה הרבה יותר מידי זמן בתגובות פה xd). אחרי אימון זה יבוא הרבה יותר טבעי.
כמו שבציור מדריכים יסבירו לך על פרספקטיבה וניגודיות של צבעים ואפקטים של השתקפות ודברים בסגנון, כשאצלם הכל בא באופן טבעי אחרי אימון, אבל אצל אנשים פחות מנוסים זה לא בא בקלות והם צריכים הסבר לאיך לעשות את זה.
למשל, יש כמה מדריכים על איך לגרום לאנשים שמדפדפים במרברת הציורים שלך להתרכז קודם בדמויות שיצאו לך טוב ורק אז בגרועות. אפשר לצייר את הדמות ה"ראשית" בדף הרבה יותר גדול,לתת לה צורה צבעונית כרקע מאחוריה, אאוט-ליין רחב יותר, לצבוע רק אותה ועוד כל מיני. יש גם דרך להדגיש חלק מסויים בדמות ולגרום לאנשים להתמקד דווקא בחלק הזה. יש דרכים ליצור אפקטים על מי שמסתכלים על הציורים ככה שמעבירים לו רגשות בנוגע לציור, באמצעות משחק עם צבעים, צורות והשילוב שלהם.
כל אלו נעשים באופן אוטומטי על ידי אנשים מנוסים יותר, כי זה באמת להם באופן טבעי.
ככה גם בכתיבה. אני לא חושבת על מתי אני רוצה לתת מידע באופן ישיר ומתי באופן עקיף, אני פשוט נותנת אותו לפי איך שנראה לי מתאים יותר לקטע בסיפור. אם יותר מתאים לי לתאר שלדמות שלי יש מעיל אדום על ידי זה שהיא פשוט אומרת שיש לה מעיל אדום, אני אעשה את זה ככה. אם מרגיש לי יותר מתאים לומר שהמעיל שלה אדום על ידי זה שנשפך עליה קטשופ ולא רואים את הכתם כי המעיל בצבע דומה, אני אעשה את זה ככה. אחר כך, כשאחזור לקטע, אני אשים לב יותר למה שניסיתי להעביר כשבחרתי בכל אחת מהשיטות, ואדי להסביר לאחרים למה בחרתי ככה, אפילו שזה קרה לי באופן טבעי ולא במודע.
אלו נפלאות התרגול ^-^ לאנשים בדרך כלל לא מסבירים את הדברים האלו כי זה באמת להם באופן טבעי.
ובנוגע לפיסוק, רוב האנשים משלימים פיסוק חסר כדי שיהיה להם יותר נוח לקרוא את הקטע כאילו מישהו מקריא אותו. אני אישית לא מסוגלת להשלים פיסוק חסר, לא באופן טבעי בכל אופן. אם אתאמץ אני יכולה, אבל זה גורם לי לקרוא יותר לאט ומרגיז אותי סתם. זה למה אני שמה לב יותר כשלמישהו חבר פיסוק, יש יותר מידי פיסוק או משתמש בפיסוק לא נכון, וזה למה אני שמה לב יותר לאפקטים של פיסוק.
למרות שבתכלס, רוב מה שרשמתי מקודם בא לרוב האנשים שכותבים הרבה זמן באופן טבעי בלי הרבה מחשבה. ואחרי תרגול זה יבוא גם לך בלי הרבה מחשבה.
גם הדרך להתאים אופי לדמויות שלך הוא משהו שבא יותר בטבעיות עם הזמן, לפי האופי שאת רוצה לתת לסיפור. כמו שלציירים לבחור צבע עור וסגנון לבוש לדמות שלך בא בטבעיות ככל שמתרגלים לעצב דמויות.

אני שמחה שהצלחתי לעזור ^-^ רק עצה אחרונה, תתרגלי הרבה כתיבה! לא רק בסיפור שלך, אלא לכתוב קטעים קצרים בנוסף לזה. זה מאוד עוזר להפוך את כל מה שהצלחתי לך לטבעי יותר ^-^
אני מציעה לך לנסות לכתוב סיפורים שמבוססים על שחמט. יש המון כיוונים שאפשר לקחת את זה (אני למשל כתבתי על מלחמה בין שתי ממלכות, אחת של אנשים שחורים והשנייה של לבנים, שמנוהלת על ידי אלוהים והשטן (להגנתי זה היה לשיעור ספרות, והרעיון המקורי המלחמה היתה אמורה להיות על ידי שתי תלמידות בכיתה ב שלא ידעו לשחק שחמט, אבל גם אני לא יודעת לשחק שחמט אז היה בעייתי לכתוב על זה)), יש קצת מחקר (מאוד מעניין יש לציין) שצריך לעשות על שמחט כדי לכתוב עליו סיפור, אבל לא יותר מידי וזה לא יקח חודשים, מקסימום 3 שעות, וזה גם ממש כיף לכתוב על זה.

ו... זהו, סיימתי לחפור xd וכל מה שכתבתי בקישור לא נכנס אז אני אכתוב את זה פה:
הסיפור שלי. תתעלמי מהאנטר בהתחלה שם הוא טעות הקלדה שחשבתי שתיקנתי. והשם לא משהו אני יודעת לול.

שואל השאלה:
זה מדהים!!! הכתיבה שלך כלכך יפה!!!

אוקי :) זה יקח קצת זמן אבל כי אני ממש חופרת xd חכי רגע

שואל השאלה:
כן אני אשמח לביקורת חח

אממ, זה בסדר עכשיו מבחינת הרעיון.
הכתיבה פחות.
את רוצה ביקורת על הכתיבה?