בבקשה תעזרו לי. בחרתי בשירות לאומי ואני קצת מתחילה להתחרט ולחשוב על צבא

אז כל החיים שלי הייתי בבתי ספר דתיים למרות שאני לא ממש דתייה וזה הכניס אותי לבועה כזאת בלי בנים, עם אנשים נחמדים וכו. ובעצם אני ביישנית, עדינה ולא ממש התמודדתי/נתקלתי בסיטואציות שצריך להתמודד עם אנשים קשים ולא טובים. אז בעצם הצהרתי ואני חודש בינתיים בשירות לאומי מחוץ לבית עם דירה ועם מנהלת לא טובה וזה מכניס אותי להתמודדיות עצומות אבל אני תמיד חושבת על העניין של הצבא שאולי ויתרתי מתוך פחד ושאיך זה שאחותי עברה בתי ספר דתיים בדיוק כמוני והיא כן הלכה לצבא ומתמודדת עם קשיים וזה חיזק אותה- וזה גורם לי לחשוב שמה? היא יותר חזקה ממני? וזה גורם לי להרגיש קצת חולשה בזה שבחרתי בשירות לאומי ולא בחוויה הצבאית.
לפי מה שאני יודעת- יש לי את האופציה להתחרט על ההצהרה וללכת לצבא(לפני שהצהרתי עשיתי צו ראשון ויום המאה ליתר ביטחון) אבל זאת דרך שאין ממנה חזרה והתחרטויות וגם כנראה שלא נשארו לי תפקידים שווים.. וגם אם אני אעשה צבא ארצה דווקא לעשות יומיות בבקו"ם.

מה דעתכם והאם כדאי לי לדעתכם לוותר על ההצהרה וללכת לצבא?