20 תשובות
הייתי עושה את זה אם לא הייתי מתביישת לעשות את זה בעצמי..
אני מתביישת בעצמי לגשת למישהי שהיא ביישנית שאני כאילו לא ככ מכירה..
שואל השאלה:
אז אל תתביישו. זה יכול ליטרלי להציל את השנה לכל כך הרבה ילדים.
אז אל תתביישו. זה יכול ליטרלי להציל את השנה לכל כך הרבה ילדים.
את אומרת לא להתבייש כאילו שזה כל כך קל, כשאת בעצמך אומרת שאת ביישנית.
שואל השאלה:
אבל את אמרת שאת בסך הכול מתביישת לגשת לילדים ביישנים זה שונה מלהיות ביישן בכללי
אבל את אמרת שאת בסך הכול מתביישת לגשת לילדים ביישנים זה שונה מלהיות ביישן בכללי
סבבה אבל למה נראה לך שלהגיד "אל תתביישו" באמת יעזור?
ואם אני זאת שמפחדת להתחיל שיחות?
שואל השאלה:
השאלה הזאת לא מופנת לביישנים היא מופנית לאלה שלא , נו באמת
השאלה הזאת לא מופנת לביישנים היא מופנית לאלה שלא , נו באמת
סבבה, אני אהיה רגע עם ההיגיון שלך; מה את מתביישת פשוט תגשי למישהו זה לא כזה קשה
שואל השאלה:
את לא הבנת כאילו?
אני שאלתי את זה בשביל אנשים *לא ביישנים*
את לא הבנת כאילו?
אני שאלתי את זה בשביל אנשים *לא ביישנים*
הבנתי מעולה, נראה לי שאת לא הבנת שזה לא עובד ככה. שאלה בסטיפס לא תרים מישהו לגשת למישהו ביישן
שואל השאלה:
עדיין, מתחשק לי לשאול ולנסות, אוקיי?
למה את חייבת לחפש רע בשאלה עם כוונה טובה למה
עדיין, מתחשק לי לשאול ולנסות, אוקיי?
למה את חייבת לחפש רע בשאלה עם כוונה טובה למה
ממש לא מחפשת רע, פשוט את טיפה חיה בסרט. אחלה כוונה, אבל חיה בסרט
שואל השאלה:
אז אל תגיבי לי על השאלה , אם אני חיה בסרט.
אז אל תגיבי לי על השאלה , אם אני חיה בסרט.
שואל השאלה:
מותר לי לנסות, מה הבעיה שלך._.
מותר לי לנסות, מה הבעיה שלך._.
לי אין שום בעיה, ולך? :)
שואל השאלה:
אני מפסיקה להגיב לך .. את סתם מנסה לעצבן
אני מפסיקה להגיב לך .. את סתם מנסה לעצבן
שואל השאלה:
לא באלך, אל תגשי. עזבי אותי
לא באלך, אל תגשי. עזבי אותי
קיי 3>
סיפור אמיתי שלי ניגש לבחורה. ואני סופר ביישן שתדעי (אני מעתיק ממקום שרשמתי את הסיפור המלא):
הלכתי לאודישן לסדרה ואני זוכר בחדר המתנה ראיתי בחורה מממש מממש יפה, באמת. עכשיו ניסיתי לא להיראות כמו מטריד והשתדלתי כמה שפחות להסתכל עליה (ועדיין הסתכלתי הרבה), באמת הרגשתי לרגע שממצב של הידלקות זה הפך להתאהבות. שמעתי את השם שלה כשהיא נכנסה לראיון ומשם לאודישן. ואמרתי לעצמי משהו כזה:
"אוקיי, מספיק עם הביישנות. היא כל כך יפה. אני חייב להתחיל איתה. אם הולכים לקרוא לי אחריה, אני לא אספיק להתחיל איתה כי אני לא מתכוון להתחיל איתה מול כולם. יותר מדיי להגזים עם הבלי ביישנות יהרוג אותי. ואם יקראו למישהו/י אחרת, אתחיל איתה מחוץ לבניין."
היא יוצאת. קוראים למישהי אחרת. אני מבין שפה הגורל אומר לי "תעמוד במילה שלך".
ואכן, אני מחכה שהיא תצא מהבניין, הייתי דיי רחוק ממנה כדי לא להיראות מטריד. היא יצאה מהבניין והתחילה ללכת. הסתכלתי ימינה ושמאלה לאן היא הלכה ואני קולט אותה מרחוק. תשמעו, אף פעם לא הייתי לחוץ ככה. כל הגוף שלי רעד, היה חם, אשכרה פחדתי שהיא תחשוב שאני איזה מטריד או פריק. ואז אני פשוט רץ לעברה, לא צועק לה או משהו כדי לתת רושם של זר משוגע, אני מתקרב מספיק ואז היא מסתכלת אחורה, ומכאן אין לי לאן לברוח.
אני ניגש אליה ואומר את שמה.
היא מורידה את משקפי השמש, חיוך עלה לה. ואני גמגמתי כזה מרוב התרגשות ופחד. אני אומר לה שאני ראיתי אותה בחדר המתנה ואני לא זוכר בדיוק מה עוד אמרתי לה אבל אני כן זוכר שהיא הרימה חיוך כל כך יפה וצחוק מדהים, וממש כאילו היה לנו שיחה קצרה מאוד,
ביקשתי ממנה את האינסטגרם שלה, היא הוציאה את הטלפון וכמעט נכנסה אליו (פה הרגשתי בגן עדן. חשבתי שהכל טוב, ושיש לי סיכוי להתחיל איתה). פתאום איזה מישהו זר ניגש ושואל אם מישהו מאיתנו מכיר רחוב מסוים, לשנינו לא היה מושג ואמרנו לא ואז הוא הלך.
ואז אני מנסה להמשיך את השיחה ואני שואל אותה "יש לך מישהו?", ואז היא אמרה לי "כן". ופה בעצם נפל לי הפטיש ללב. הבנתי שזה לא ילך ונפרדנו לשלום. עד היום חושב על "מה אם והזקן לא היה מפריע וכן היה קורה משהו?". מניח שזה לא יקרה כבר.
בכל מקרה, אפשר סחלב?
הלכתי לאודישן לסדרה ואני זוכר בחדר המתנה ראיתי בחורה מממש מממש יפה, באמת. עכשיו ניסיתי לא להיראות כמו מטריד והשתדלתי כמה שפחות להסתכל עליה (ועדיין הסתכלתי הרבה), באמת הרגשתי לרגע שממצב של הידלקות זה הפך להתאהבות. שמעתי את השם שלה כשהיא נכנסה לראיון ומשם לאודישן. ואמרתי לעצמי משהו כזה:
"אוקיי, מספיק עם הביישנות. היא כל כך יפה. אני חייב להתחיל איתה. אם הולכים לקרוא לי אחריה, אני לא אספיק להתחיל איתה כי אני לא מתכוון להתחיל איתה מול כולם. יותר מדיי להגזים עם הבלי ביישנות יהרוג אותי. ואם יקראו למישהו/י אחרת, אתחיל איתה מחוץ לבניין."
היא יוצאת. קוראים למישהי אחרת. אני מבין שפה הגורל אומר לי "תעמוד במילה שלך".
ואכן, אני מחכה שהיא תצא מהבניין, הייתי דיי רחוק ממנה כדי לא להיראות מטריד. היא יצאה מהבניין והתחילה ללכת. הסתכלתי ימינה ושמאלה לאן היא הלכה ואני קולט אותה מרחוק. תשמעו, אף פעם לא הייתי לחוץ ככה. כל הגוף שלי רעד, היה חם, אשכרה פחדתי שהיא תחשוב שאני איזה מטריד או פריק. ואז אני פשוט רץ לעברה, לא צועק לה או משהו כדי לתת רושם של זר משוגע, אני מתקרב מספיק ואז היא מסתכלת אחורה, ומכאן אין לי לאן לברוח.
אני ניגש אליה ואומר את שמה.
היא מורידה את משקפי השמש, חיוך עלה לה. ואני גמגמתי כזה מרוב התרגשות ופחד. אני אומר לה שאני ראיתי אותה בחדר המתנה ואני לא זוכר בדיוק מה עוד אמרתי לה אבל אני כן זוכר שהיא הרימה חיוך כל כך יפה וצחוק מדהים, וממש כאילו היה לנו שיחה קצרה מאוד,
ביקשתי ממנה את האינסטגרם שלה, היא הוציאה את הטלפון וכמעט נכנסה אליו (פה הרגשתי בגן עדן. חשבתי שהכל טוב, ושיש לי סיכוי להתחיל איתה). פתאום איזה מישהו זר ניגש ושואל אם מישהו מאיתנו מכיר רחוב מסוים, לשנינו לא היה מושג ואמרנו לא ואז הוא הלך.
ואז אני מנסה להמשיך את השיחה ואני שואל אותה "יש לך מישהו?", ואז היא אמרה לי "כן". ופה בעצם נפל לי הפטיש ללב. הבנתי שזה לא ילך ונפרדנו לשלום. עד היום חושב על "מה אם והזקן לא היה מפריע וכן היה קורה משהו?". מניח שזה לא יקרה כבר.
בכל מקרה, אפשר סחלב?