אני מתנדבת במדא, והיום היה לי מוות ראשון

וואו..מטורף

מבינים שזו לא הפעם האחרונה שאת הולכת לראות משהו כזה,
ולנסות לקחת את זה יותר בקלילות למרות שבפעם הראשונה זה נראה כמו ממש מעמס רגשי קשה,
אבל תחשבי שאם אחרי כל פעם כזאת את תקחי את זה ללב את לא תוכלי לתפקד כראוי.

מוות זה חלק מהחיים... אין מה לעשות, ממשיכים הלאה.

ואי קשה ביותר
תחשבי על כל המקרים שבהם תצילי חיים
ברור שיהיו מקרים מצערים כאלה ,זה לא בשליטתנו .

עבודת קודש.. כל הכבוד

גם אני מתנדבת במדא
והיי אני יודעת המוות הראשון כל כך קשה ומכאיב
תחשבי על זה שנכון כל הזמן אנשים מתים ויש בכי והמון צער בגלל המוות אבל תמיד גם אנשים נולדים ויש שמחה וצהלה בזכות זאת
אז כן זה קשה אבל אין מה לעשות חוץ מלהמשיך להתנדב ולנסות לעזור לאחרים ולהציל חיים

שואל השאלה:
דבר ראשון מבינה מה את אומרת,
אבל בואי תחשבי על זה שניה...

את רואה בן אדם עם ציאנוזיס (כחלון, גוון כחול-בגלל מחסור ממושך בחמצן)
את מרגישה שהעור שלו קפוא,
את רואה את המשפחה שלו בצד בוכה
את בודקת דופק כדי לסגור פרוטוקול (ואת מרגישה שהוא קר וכל נגיעה שלך העור שלו נשאר עם סימן לבן איפה שנגעת בגלל שאין מילוי פריפרי שזה בעצם זרימה של דם לרקמות פריפרים)
תחשבי את מוציאה שק גופות, סוגרת
ואת איתו באמבולנס בנסיעה של שעה שאת היחידה שמאחורה כי הנהג נוהג והמתנדבת השניה מקדימה כי היא קיבלה שוק למרות שהיא הותיקה ואת החדשה..

ועכשיו תחשבי שכל זה קורה לך בשבוע השני של ההתנדבות (רק לפני שבועיים נכנסת להתנדב- פחות מחודש)

אבל זה חלק מזה, אני מבינה שזה קשה. זה משהו שצריך להתגבר עליו אם את רוצה להמשיך במה שאת עושה. ואגב, כל הכבוד על מה שאת עושה.

תמיד אמרתי שזה לא טוב לחיות מתים מזה><

וואו קשה. כל הכבוד לך אבל שאת מתנדבת במדא מדהימה. מוות זה חלק מהחיים אין מה לעשות , הם יתגברו, עד כמה שזה קשה, ונותר רק להאמין שהוא בסדר .