15 תשובות
שואל השאלה:
ואם אפשר תנעצו את השאלה הזאת כדי שתגיע לכמה שיותר אנשים ושאני אוכל לקבל עזרה באנונימיות. בבקשה, נאמנים, אני מתחננת שלא תמחקו לי את השאלה הזאת מכל סיבה שהיא.
ואם אפשר תנעצו את השאלה הזאת כדי שתגיע לכמה שיותר אנשים ושאני אוכל לקבל עזרה באנונימיות. בבקשה, נאמנים, אני מתחננת שלא תמחקו לי את השאלה הזאת מכל סיבה שהיא.
אנונימית
היי, קודם כל בבקשה אל תתאבדי. אני אפילו לא מכירה אותך ואת נשמעת אדם כל כך טוב וחמוד. אני חושבת שיש לך מחשבות אובדניות, ושאת פוחדת מהעתיד. אני רוצה להגיד לך שיהיה יותר טוב, וזה לא סתם קלישאתי אני באמת חושבת ככה. את לא חייבת ללכת לצבא, את תמצאי בן/בת זוג שיהיה איתך ותלמדי משהו שמעניין אותך. ואל תעבדי בעבודה רגילה ומשעממת אם את לא רוצה את יכולה להיות ציירת או שחקנית או כל דבר. אין מישהו שמבין אותך יותר ממני, אני כלכך שונאת את הבית ספר והגיל הזה שאני בו. וגם חושבים מבחוץ שאני נראת בסדר אבל אני לא. זה רק הגיל והרגשות שבאות איתו, ושווה לך לחכות רק קצת עד שיהיה לך יותר טוב וטעם לחיות. אולי תכירי אנשים מעניינים שבאמת תרגישי שיאהבו אותך (אני מניחה שכרגע את מוקפת באנשים בינוניים אם ככה את מרגישה).
היי, מצטערת לשמוע מה שאת חווה..
במשך תקופה של כמה שנים הרגשתי כמוך בדיוק, המון סימני שאלה ופשוט חרא מצב רוח רוב היום, קושי בהרדמות ומחשבות על מוות והתאבדות. אמא שלי הציעה לי להתחיל ללכת לפסיכולוג ומשם היו לי סממנים לדיכאון והופנתי לפסיכיאטר לבדיקה , והציע לי כדורים נוגדי דיכאון, לא הסכמתי ובכללי אני קצת נגד אבל שמעתי על אנשים שזה עזר להם, אני אישית דיי נגד..
במשך כל התקופה הזו הרגשתי רע יותר מיום ליום עד שהבנתי שכן יש לי שליטה במצב רוח שלי, ועברתי מן תהליך פנימי שכמובן לא לקח כמה ימים והוא לקח ממני כל כוח אפשרי של שיקום עצמי.
התמכרתי לעשייה, התחלתי לעבוד, להתאמן, לאכול בריא ולהעיף כל גורם שלילי מחיי, קשרים שהתפשרתי עליהם או קשרים שמזיקים לי, גם אם זה הביא אותי למצב שאני עומדת מול העולם לבד, התחזקתי, צמחתי והיום אני מי שאני היום. שלא תטעי, זה לא קל לי להגיד, עבודה קשה מאוד עם הנפש של עצמי וזה להקיא המון דם ולבכות ולהשבר, אבל זה תהליך בהחלט אפשרי. בין לבין ראיתי פסיכולוגים , עלה לי הביטחון במקצת והפסקתי לשנוא את עצמי, מה שגרם לאנשים חדשים לאהוב אותי ולפתח קשרים שמחים יותר...
כיום אני אני, אמנם יש לי עדיין זכרונות מן העבר כי לא פעם שניסיתי לפגוע בעצמי, אבל לא אשקר שזה הפך אותי לאדם אמיתי יותר, מרגישה יותר בעלת נסיון, פחות תמימה ומפוחדת ויותר אמיצה.. הכל אפשרי ויש תקווה בחיים❤ אם תרצי לדבר בפרטי אני תמיד פה כדי להקשיב!
במשך תקופה של כמה שנים הרגשתי כמוך בדיוק, המון סימני שאלה ופשוט חרא מצב רוח רוב היום, קושי בהרדמות ומחשבות על מוות והתאבדות. אמא שלי הציעה לי להתחיל ללכת לפסיכולוג ומשם היו לי סממנים לדיכאון והופנתי לפסיכיאטר לבדיקה , והציע לי כדורים נוגדי דיכאון, לא הסכמתי ובכללי אני קצת נגד אבל שמעתי על אנשים שזה עזר להם, אני אישית דיי נגד..
במשך כל התקופה הזו הרגשתי רע יותר מיום ליום עד שהבנתי שכן יש לי שליטה במצב רוח שלי, ועברתי מן תהליך פנימי שכמובן לא לקח כמה ימים והוא לקח ממני כל כוח אפשרי של שיקום עצמי.
התמכרתי לעשייה, התחלתי לעבוד, להתאמן, לאכול בריא ולהעיף כל גורם שלילי מחיי, קשרים שהתפשרתי עליהם או קשרים שמזיקים לי, גם אם זה הביא אותי למצב שאני עומדת מול העולם לבד, התחזקתי, צמחתי והיום אני מי שאני היום. שלא תטעי, זה לא קל לי להגיד, עבודה קשה מאוד עם הנפש של עצמי וזה להקיא המון דם ולבכות ולהשבר, אבל זה תהליך בהחלט אפשרי. בין לבין ראיתי פסיכולוגים , עלה לי הביטחון במקצת והפסקתי לשנוא את עצמי, מה שגרם לאנשים חדשים לאהוב אותי ולפתח קשרים שמחים יותר...
כיום אני אני, אמנם יש לי עדיין זכרונות מן העבר כי לא פעם שניסיתי לפגוע בעצמי, אבל לא אשקר שזה הפך אותי לאדם אמיתי יותר, מרגישה יותר בעלת נסיון, פחות תמימה ומפוחדת ויותר אמיצה.. הכל אפשרי ויש תקווה בחיים❤ אם תרצי לדבר בפרטי אני תמיד פה כדי להקשיב!
שואל השאלה:
היי, תודה רבה לשתיכן על התשובות. אני מעריכה נורא שהקדשתן מהזמן שלכן כדי לעזור לי.
rose, בדקתי ואין לי כל כך סממני דיכאון. אני לא כל כך מתקשה להרדם, יש לי תאבון, אני צוחקת לפעמים ולא תמיד עם הבעה קפואה על הפרצוף, אבל כבר שלושה אנשים אמרו לי מתחילת השנה שהם חושבים שמשהו לא בסדר איתי וזה די עורר אותי, אני לא יודעת אם שווה בכלל להטריח את ההורים שלי עם דאגה לי וכסף לפסיכולוג או שאני מסוגלת לטפל בשיט שלי בעצמי, גם ככה יש להם יותר מדי דאגות והוצאות אחרות על הראש ואני לא רוצה להיות לנטל יותר ממה שאני. מה שכן יש לי אלו המון מחשבות על מוות, בכל מקום ובכל זמן, כמו פתק תזכורת קטן שחבוי בחלק האחורי של הראש שלי וממשיך להזכיר לי שאני לא אמורה להיות כאן.
אני גם לא רוצה לקחת כדורים, אני לא רוצה לדפוק לעצמי הכל למקרה וכן אצליח להמשיך לחיות- אני מפחדת שזה יגרום לאנשים להתרחק ממני, להבהל, כי כדורים זה דבר שרק אנשים עם מחלות נפש לוקחים, אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי חושבת על כל העניין הזה יותר ויותר.
אני אגיד לך אבל מה- אני לרוב לא יוצאת מהבית אלא אם כן אני חייבת. אני מעדיפה לשבת בבית, להתעסק בפלאפון שלי ולשמוע מוסיקה ולא להיות בחברת אנשים. לא כי אני מרגישה עצב, סתם כי אין לי כוח לאף אחד, וחברות שלי ממשיכות להזמין אותי לצאת איתן לבלות אבל אני ממשיכה להמציא תירוצים ולדחות את ההזמנות, לא כי אני לא רוצה לצאת איתן ספציפית אלא פשוט כי אני לא רוצה לעזוב את המיטה שלי, פשוט שם אני מרגישה הכי בטוחה- עם הטלפון שלי וסרטוני הויינס שלי והאוכל שלי.
אני מפחדת להשתנות. במובן מסוים טוב לי עם חלק מהחיים שלי עכשיו, אני אוהבת להשאר בבית הבטוח שלי, אבל מצד שני אני רק רוצה לסלק את המחשבות הטורדניות האלה כי אני מפחדת שיום אחד באמת אעשה משהו לעצמי שממנו אין דרך חזרה. אין לי נטיה לפגיעה עצמית, מעולם לא חתכתי את עצמי או ניסיתי להתאבד (בעיקר כי אני פחדנית מדי מכדי לעשות את זה ובגלל שאני יודעת שזה לא יועיל לי בכלום) אבל אני פשוט לא מפסיקה לחשוב על מה אם..
אשמח לתשובה. סליחה אם אני מטרידה אותך, את באמת לא חייבת לענות.
היי, תודה רבה לשתיכן על התשובות. אני מעריכה נורא שהקדשתן מהזמן שלכן כדי לעזור לי.
rose, בדקתי ואין לי כל כך סממני דיכאון. אני לא כל כך מתקשה להרדם, יש לי תאבון, אני צוחקת לפעמים ולא תמיד עם הבעה קפואה על הפרצוף, אבל כבר שלושה אנשים אמרו לי מתחילת השנה שהם חושבים שמשהו לא בסדר איתי וזה די עורר אותי, אני לא יודעת אם שווה בכלל להטריח את ההורים שלי עם דאגה לי וכסף לפסיכולוג או שאני מסוגלת לטפל בשיט שלי בעצמי, גם ככה יש להם יותר מדי דאגות והוצאות אחרות על הראש ואני לא רוצה להיות לנטל יותר ממה שאני. מה שכן יש לי אלו המון מחשבות על מוות, בכל מקום ובכל זמן, כמו פתק תזכורת קטן שחבוי בחלק האחורי של הראש שלי וממשיך להזכיר לי שאני לא אמורה להיות כאן.
אני גם לא רוצה לקחת כדורים, אני לא רוצה לדפוק לעצמי הכל למקרה וכן אצליח להמשיך לחיות- אני מפחדת שזה יגרום לאנשים להתרחק ממני, להבהל, כי כדורים זה דבר שרק אנשים עם מחלות נפש לוקחים, אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי חושבת על כל העניין הזה יותר ויותר.
אני אגיד לך אבל מה- אני לרוב לא יוצאת מהבית אלא אם כן אני חייבת. אני מעדיפה לשבת בבית, להתעסק בפלאפון שלי ולשמוע מוסיקה ולא להיות בחברת אנשים. לא כי אני מרגישה עצב, סתם כי אין לי כוח לאף אחד, וחברות שלי ממשיכות להזמין אותי לצאת איתן לבלות אבל אני ממשיכה להמציא תירוצים ולדחות את ההזמנות, לא כי אני לא רוצה לצאת איתן ספציפית אלא פשוט כי אני לא רוצה לעזוב את המיטה שלי, פשוט שם אני מרגישה הכי בטוחה- עם הטלפון שלי וסרטוני הויינס שלי והאוכל שלי.
אני מפחדת להשתנות. במובן מסוים טוב לי עם חלק מהחיים שלי עכשיו, אני אוהבת להשאר בבית הבטוח שלי, אבל מצד שני אני רק רוצה לסלק את המחשבות הטורדניות האלה כי אני מפחדת שיום אחד באמת אעשה משהו לעצמי שממנו אין דרך חזרה. אין לי נטיה לפגיעה עצמית, מעולם לא חתכתי את עצמי או ניסיתי להתאבד (בעיקר כי אני פחדנית מדי מכדי לעשות את זה ובגלל שאני יודעת שזה לא יועיל לי בכלום) אבל אני פשוט לא מפסיקה לחשוב על מה אם..
אשמח לתשובה. סליחה אם אני מטרידה אותך, את באמת לא חייבת לענות.
אנונימית
אל תצטערי, אני פה כדיי לנסות לעזור לך כמה שאוכל❤
הרבה אנשים חושבים שאנשים שסובלים מדיכאון הם אנשים שלא נוטים לצאת מהבית, להיראות לעולם, שהם מסתובבים תמיד עם הבעה קפואה על הפרצוף, ושאין להם תיאבון וכו
זה נכון- חלקית
גם לדיכאון יש רמות מסויימות, יש אנשים שלא מתפקדים כלל. יש אנשים שהתאבון שלהם מוגבר כתוצאה מדיכאון.. בכללי, בעייני לפחות, אדם צריך לחוש עצב מסויים כדי להרגיש חוסר עניין בחייו, גם אח זה רק חשש, זה לא אומר שזה זניח ולא מצריך טיפול.. גם למחשבות אובדניות, יש מצבים.. שווא או פעילות, שניהם מצריכות טיפול , אחריי הכל זה העתיד שלך, ככל שתתעסקי בעניין של "אני סובלת מדיכאון וישלי מדי פעם מחשבות אובדניות" את פשוט תתקעי במחשבות על זה שיתסכלו אותך יותר וחבל.. כל מה שבאמת חשוב לי להגיד לך שגם כשזה נראה לך שדיכאון או עצב או כעס רגעי הוא חסר שליטה , הוא לגמריי בשליטתך, מנסיוני :) והכל אפשרי, גם כשזה נראה לא אפשרי בכלל
אגב, לפעמים להחליף תפלייליסט של השירים לפלייליסט מעודד יותר מקל ממש :)
הרבה אנשים חושבים שאנשים שסובלים מדיכאון הם אנשים שלא נוטים לצאת מהבית, להיראות לעולם, שהם מסתובבים תמיד עם הבעה קפואה על הפרצוף, ושאין להם תיאבון וכו
זה נכון- חלקית
גם לדיכאון יש רמות מסויימות, יש אנשים שלא מתפקדים כלל. יש אנשים שהתאבון שלהם מוגבר כתוצאה מדיכאון.. בכללי, בעייני לפחות, אדם צריך לחוש עצב מסויים כדי להרגיש חוסר עניין בחייו, גם אח זה רק חשש, זה לא אומר שזה זניח ולא מצריך טיפול.. גם למחשבות אובדניות, יש מצבים.. שווא או פעילות, שניהם מצריכות טיפול , אחריי הכל זה העתיד שלך, ככל שתתעסקי בעניין של "אני סובלת מדיכאון וישלי מדי פעם מחשבות אובדניות" את פשוט תתקעי במחשבות על זה שיתסכלו אותך יותר וחבל.. כל מה שבאמת חשוב לי להגיד לך שגם כשזה נראה לך שדיכאון או עצב או כעס רגעי הוא חסר שליטה , הוא לגמריי בשליטתך, מנסיוני :) והכל אפשרי, גם כשזה נראה לא אפשרי בכלל
אגב, לפעמים להחליף תפלייליסט של השירים לפלייליסט מעודד יותר מקל ממש :)
שואל השאלה:
תודה רבה על התשובה, מאוד מעריכה.
אז את אומרת שכדאי לי לפנות להורים? לקבל עזרה מקצועית? אני מפחדת שאם איידע אותם בנושא הזה אז הם ייבהלו, לא יסכימו לספק לי טיפול פסיכולוגי וככה אני סתם אתקע עם שני הורים שלחוצים שאעשה לעצמי משהו ורק לוחצים עליי עוד יותר, מה שאני לא סובלת.
אני גם מפחדת שלמרות שהם יסכימו לספק לי עזרה אני פשוט אתחיל להרגיש טוב יותר בכוחות עצמי וככה סתם יצא שהדאגתי אותם בלי סיבה וסתם גרמתי להם לחשוב שאני משוגעת. את חייבת להבין שהם גם ככה לא הולכים להבין מאיפה זה בא להם, אני כלפי חוץ נראית הבן אדם הכי בסדר בעולם.
אני באמת חוששת לדפוק לעצמי את כל החיים, גם אם הם כרגע לא משהו.
תודה רבה על התשובה, מאוד מעריכה.
אז את אומרת שכדאי לי לפנות להורים? לקבל עזרה מקצועית? אני מפחדת שאם איידע אותם בנושא הזה אז הם ייבהלו, לא יסכימו לספק לי טיפול פסיכולוגי וככה אני סתם אתקע עם שני הורים שלחוצים שאעשה לעצמי משהו ורק לוחצים עליי עוד יותר, מה שאני לא סובלת.
אני גם מפחדת שלמרות שהם יסכימו לספק לי עזרה אני פשוט אתחיל להרגיש טוב יותר בכוחות עצמי וככה סתם יצא שהדאגתי אותם בלי סיבה וסתם גרמתי להם לחשוב שאני משוגעת. את חייבת להבין שהם גם ככה לא הולכים להבין מאיפה זה בא להם, אני כלפי חוץ נראית הבן אדם הכי בסדר בעולם.
אני באמת חוששת לדפוק לעצמי את כל החיים, גם אם הם כרגע לא משהו.
אנונימית
היו לי את אותן החששות כמוך, אני מפחדת להגיד לך מה לעשות, אני לא מכירה את ההורים שלך ואני לא יודעת איך הם עלולים להגיב.. אני פשוט יודעת שלבקש עזרה כשצריך זו לא בושה ולפעמים זה לטובתך, דברים כאלה יכולים להתדרדר ולהגיע למצבים קיצוניים יותר.. עצה שלי- אם את תלמידת ביהס אל תפני ליועצת ביהס, זה סתם יכול לדפוק את המצב עוד יותר
ובכללי, אם את מתכננת בקרוב לשתף את ההורים שלך תצטרכי לעשות את זה בהדרגה, שידעו גם הם לקבל את זה ולא יכנסו להלם כמו שאת חוששת
תדעי שהרבה מאוד אנשים מדוכאים, בודדים, ועצובים לא נראים כך גם כלפי חוץ, וזה בסדר, לצערי דיכאון, עצב, בדידות או כל דבר שמקשה על הנפש שלנו הוא דבר דיי נפוץ היום וזה כבר פחות נחשב ל"סטייה" או "שיגעון"
ובכללי, אם את מתכננת בקרוב לשתף את ההורים שלך תצטרכי לעשות את זה בהדרגה, שידעו גם הם לקבל את זה ולא יכנסו להלם כמו שאת חוששת
תדעי שהרבה מאוד אנשים מדוכאים, בודדים, ועצובים לא נראים כך גם כלפי חוץ, וזה בסדר, לצערי דיכאון, עצב, בדידות או כל דבר שמקשה על הנפש שלנו הוא דבר דיי נפוץ היום וזה כבר פחות נחשב ל"סטייה" או "שיגעון"
שואל השאלה:
איך בהדרגה? אני אף פעם לא משתפת אותם בכלום, יש לי נטיה לצחוק ברגע שאני מתחילה לדבר על נושאים רציניים וקשה לי להביט לאנשים בעיניים. אני מפחדת להתחיל לשתף
איך בהדרגה? אני אף פעם לא משתפת אותם בכלום, יש לי נטיה לצחוק ברגע שאני מתחילה לדבר על נושאים רציניים וקשה לי להביט לאנשים בעיניים. אני מפחדת להתחיל לשתף
אנונימית
לדעתי לכל ילד יש הורה שהוא מרגיש איתו קצת יותר פתוח, תרצי אולי לדבר בפרטי ?:)
אם בכל זאת תרגישי שבא לך להשאר אנונימית, פשוט בהדרגה.
אולי לחזור מהביהס\ עבודה -- וסתם לשתף? להגיד שלאחרונה את לא בשיא, או שאין לך כל כך מצב רוח? להגיד על ההתחלה " אמא, אבא - אני חושבת על מוות" זה דיי כבד ויהיה קשה גם לך
אם בכל זאת תרגישי שבא לך להשאר אנונימית, פשוט בהדרגה.
אולי לחזור מהביהס\ עבודה -- וסתם לשתף? להגיד שלאחרונה את לא בשיא, או שאין לך כל כך מצב רוח? להגיד על ההתחלה " אמא, אבא - אני חושבת על מוות" זה דיי כבד ויהיה קשה גם לך
שואל השאלה:
תודה רבה רבה רבה רבה לך. את די החזרת לי את האמון באנושות עם כל התשובות המפורטות האלה.
תודה לך ולכותבת התשובה הראשונה, עזרתן לי מאוד. אולי בקרוב אאזור אומץ ואשתמש בטיפים האלה כדי להשיג לעצמי עזרה.
תודה.
תודה רבה רבה רבה רבה לך. את די החזרת לי את האמון באנושות עם כל התשובות המפורטות האלה.
תודה לך ולכותבת התשובה הראשונה, עזרתן לי מאוד. אולי בקרוב אאזור אומץ ואשתמש בטיפים האלה כדי להשיג לעצמי עזרה.
תודה.
אנונימית
בשמחה❤
תזכרי שלא משנה מה- ולמרות הקיטשיות
יש תקווה, וזה תלוי באמת רק בך, גם כשזה נראה שאין לך שליטה בזה
אם תרצי לדבר .. אני פה
תזכרי שלא משנה מה- ולמרות הקיטשיות
יש תקווה, וזה תלוי באמת רק בך, גם כשזה נראה שאין לך שליטה בזה
אם תרצי לדבר .. אני פה
היי אנונימית,
אני רואה שהמחשבות על התאבדות מאיימות עלייך כמו ענן שחור משחור שרודף אותך כבר זמן לא מועט... ושבזמן האחרון- הענן מתקרב אלייך אפילו יותר ומאיים לתפוס אותך. המחשבות שחוזרות יותר ויותר ואני מניחה שזה מותיר אותך חסרת אונים מולן.
ונשמע לי שבגלל זה, את כמו מסתכלת ימינה ושמאלה בחיפוש אחר תשובות- ויכול להיות שכבר זמן רב אינן מוצאת אותן... אני מתארת לעצמי שזה מותיר אותך מיואשת בעולם.
ולמרות המחשבות על המוות- אפשר להבין שעדיין קיים ונלחם בתוכך צד נוסף, שבוחר דווקא בחיים. שבוחר לא לאבד את התקווה, לחפש תשובות. החלק בך שכתב כאן באתר. ואני מתארת לעצמי שמאוד בודד להתמודד עם כל מה שסיפרת כאן לבד... מבלי שיש לאן לפנות.
יקרה, אני מתנדבת באתר סה"ר. רציתי להציע לך להגיע לצ'אט שלנו, שפועל כל השבוע, חוץ מיום שישי, בשעות 21:00 עד חצות. תוכלי לדבר שם עם מתנדב או מתנדבת שרוצים להיות לצידך גם בשעות החשוכות... שם תוכלי להישמע, להתמך ולהתייעץ. ביחד- נוכל לנסות לחזק את הצד שבוחר בחיים. מחכים לך...
שלך,
מתנדבת סה"ר.
https://sahar.org.il/
נ.ב- מצרפת לך מאמר שאולי יוכל לעזור-איך לדעת אם צריך טיפול נפשי-
https://www.askpeople.co.il/tips/111
אני רואה שהמחשבות על התאבדות מאיימות עלייך כמו ענן שחור משחור שרודף אותך כבר זמן לא מועט... ושבזמן האחרון- הענן מתקרב אלייך אפילו יותר ומאיים לתפוס אותך. המחשבות שחוזרות יותר ויותר ואני מניחה שזה מותיר אותך חסרת אונים מולן.
ונשמע לי שבגלל זה, את כמו מסתכלת ימינה ושמאלה בחיפוש אחר תשובות- ויכול להיות שכבר זמן רב אינן מוצאת אותן... אני מתארת לעצמי שזה מותיר אותך מיואשת בעולם.
ולמרות המחשבות על המוות- אפשר להבין שעדיין קיים ונלחם בתוכך צד נוסף, שבוחר דווקא בחיים. שבוחר לא לאבד את התקווה, לחפש תשובות. החלק בך שכתב כאן באתר. ואני מתארת לעצמי שמאוד בודד להתמודד עם כל מה שסיפרת כאן לבד... מבלי שיש לאן לפנות.
יקרה, אני מתנדבת באתר סה"ר. רציתי להציע לך להגיע לצ'אט שלנו, שפועל כל השבוע, חוץ מיום שישי, בשעות 21:00 עד חצות. תוכלי לדבר שם עם מתנדב או מתנדבת שרוצים להיות לצידך גם בשעות החשוכות... שם תוכלי להישמע, להתמך ולהתייעץ. ביחד- נוכל לנסות לחזק את הצד שבוחר בחיים. מחכים לך...
שלך,
מתנדבת סה"ר.
https://sahar.org.il/
נ.ב- מצרפת לך מאמר שאולי יוכל לעזור-איך לדעת אם צריך טיפול נפשי-
https://www.askpeople.co.il/tips/111
שואל השאלה:
תודה רבה על התשובה, אני אשתמש בטיפים האלה
תודה רבה על התשובה, אני אשתמש בטיפים האלה
אנונימית
קראתי רק עכשיו את ההמשך. אני מאוד מזדהה איתך, שלא באלך לצאת מהבית ומהמיטה וגם עם יש לך חברים והכל פשוט לא באלך. עדיף לשמוע מוזיקה כי זה משמח אותך. אני חושבת שאת צריכה למצוא אנשים מספיק מתאימים לך כדי שהם יתנו לך רצון לצאת ולבלות איתם. אני מבינה שאת אומרת שזה לא קשור לחבורה אבל זה בהחלט יכול לשמח אותך שיהיו לך אנשים ששווה לך לחיות כדי סתם לדבר איתם. אני הילדה הכי ביישנית בעולם ואני יודעת כמה זה קשה להתחבר לאנשים אבל אני יכולה לייעץ לך לנסות להתחבר לחבורה אחרת. לגבי ההורים שלך, חשוב שתאמרי להם. בלי שום הקדמה, פשוט תספרי שאת חושבת שאת בדיכאון ואת רוצה פסיכולוגית, ויש לך נטיות אובדיות. הם ישלחו אותך. גם לי הייתה תקופה שלא סיפרתי להורים שלי כלום באמת כלום הם אפילו לא ידעו מי החברות שלי, ושאתה מספר זה מרגיש שאתה לא לבד כל כך בעולם. זה ישחרר אותך
שואל השאלה:
תודה רבה
תודה רבה
אנונימית
באותו הנושא: