אנשים בואו לפרוק קצת רגשות כאן

שמישהי מנסה לגנוב תאנשים שהכי חשובים לי

הקראש כבוי

חברה שלי עשתה סקסטינג עם מישהו אחר

מתסכל אותי שמשתמשת שאני אוהבת פשוט נעלמה...

אני כל כך טובה בלברוח מהכל שאפילו מהדברים הטובים אני בורחת

הבחור שאני אוהבת.

אני מרגישה לבד בעולם אין לי חברות ובבית אחיות שלי תמיד מציקות לי ההורים שלי תמיד בעבודה ואני עושה את כל המולות של כולם קיצר אני מרגישה כמו עבד

שבנים פשוט מתחילים לדבר איתי ואז נעלמים לאט לאט

"אני בסדר." :)

שאומרים את זה בלי להתכוון זה פשוט שובר לי את הלב :/

צביעות..

מתסכל אותי נורא שמעולם לא הייתי באהבה רצינית או בקשר אמיתי ועדיין נפגעתי מאהבה, וזה רגש שאני נורא מחפשת, אבל נמנעת מהפחד להפגע. תסביך, אני יודעת..

*זהירןת חפירה*

אני שונאת את עצמי
אני מרגישה שכולם שונאים אותי
יש לי אופי חרא
אין בי שום דבר טוב
אני לא אצליח בשום דבר בחיים שלי
אני לא אוכל להגשים את החלומות שלי,
לא יהיה לי זוגיות, לא יהיה לי אהבה, לא יהיה לי ילדים , לא יהיה לי עבודה טובה, לא יהיה לי אושר ,
לא יהיה לי שום דבר טוב,
אני שונאת את החיים שלי אני לא מוצאת סיבה אמיתית להמשיך לחיות אבל כמובן לא אתאבד רק אפגע בעצמי בדרכים אחרות
אין לי חשק לכל החרא הזה
אף אחד לא אוהב אותי ולא יאהב
אני לא חשובה לאף אחד וגם לא מגיע לי את זה
אני בחיים לא יהיה בריאה לא נפשית ולא פיזית
כל הדברים האלו מתסכלים אותי , מדכאים וגורמים לי לתחושה של פחד .
אני מאובחנת עם חרדה דיכאון ואובדנות , משתמשת בתרופות פסיכאטריות והולכת לטיפולים פסיכולוגים אבל כלום לא עוזר וכלום לא יעזור, וזה מעציב אותי עוד יותר.
פשוט נמאס לי מהכל
אף אחד לא מתיחס אלי ואף אחד לא רואה שקשה לי
אני זועקת לעזרה אבל אני כמו אוויר בשביל המשפחה שלי ובבצפר , כל מה שחשוב לכולם זה שאני אשב בכיתה ואלמד, אבל הם לא מבינים שאני יושבת בכיתה המורה מדברת ואני לא מקשיבה הדבר היחיד שאני חושבת עליו זה כמה שבאלי שתגיע כבר ההפסקה ואוכל ללכת לשירותים ולחתוך וליפרוק ולבכות ולשחרר.
אין לי חברות שיעזרו לי אני סתומה ומטומטמת אני כישלון גמור.
הכל אצלי חרא
פשוט חרא
אני חרא
אוף
ביי הלכתי לבכות

אכזבות
אני שונאת להתאכזב

איבדתי משהו שאהבתי

הייתי במקום ששנאתי במשך שלוש שנים וזה עדיין "רודף" אותי

שעם ישראל לא מכיר מספיק את אלוקים ואת התורה הקדושה !!!!

כשאת פרפקציוניסטית מדי

זה משהו שלא גיליתי לאף אחד, זה עוד פצע פתוח בשבילי. לפני שנה אני והחבר הראשון שלי נפרדנו, כרגע יש לי חבר וגם היה לי עוד אחד אבל אני פשוט לא מצליחה להשתחרר ממנו, בקטע שאני רואה אותו בבית ספר ומבינה כמה הבן אדם הזה חשוב לי. הוא היה האהבה הראשונה שלי, אני לא אשכח אותו בחיים ואני חושבת שבאיזשהו מקום אני אובססיבית ולא מצליחה להתנתק ממנו רגשית..

שאני מושפעת והפסקתי מישהו בגלל דעות של אחרים....
ואני בריבים עם אחיות שלי הגדולות...

אני שונאת את עצמי.
ואני מפחדת להתאהב כדי לא להיפגע

נפרדתי מחבר שלי, כי הוא היה נוראי אליי. נתתי מעצמי בשבילו כלכך הרבה, באמת חשבתי שגם הוא אוהב אותי כמו שאני אותו, באמת חשבתי שהוא רצה לתקן את הקשר, באמת חשבתי שבשבילו אני לא סתם עוד אחת ושאני מיוחדת, אבל בסופו של דבר הבנתי שאלו רק מילים.
בזבוז זמן רציני
חשבתי שהוא שונה מאחרים
סתם תיסכל אותי כל הקשר
הפרידה לא הייתה יפה, במקום להיפרד כמו שצריך הוא רק חירפן אותי יותר והיה אדיש בו זמנית.
הדבר היחיד שיצא לי מזה, זה שעכשיו אני יודעת לזהות אידיוטים יותר טוב ולא לסמוך על אף אחד.
אבל אפילו זה, לא שווה את זה.
עכשיו אני אצטרך לראות אותו כל יום בבית ספר עם האקסית שלו או עוד בנות או משהו עושה עליהם את המניפולציות שלו.
אני לא אקנא, כי לגמרי מגיע לו לצאת עם מי שתאמלל אותו ותבגוד בו. פשוט זה יעצבן אותי כי זה עוד שקר שלו "גם אם ניפרד אני לא אצא עם מישהי אחרת" , "אני לא סובל אנשים כמו האקסית שלי" והוא ליכלך עליה גם כלכך הרבה.
עכשיו גם מאיפה לי כמה הוא יפיץ עליי שמועות, ויספר דברים לא רלוונטים לאנשים אחרים.
באמת האמנתי גם שמישהו אחד לפחות בן זוג או חברה לפחות בנאדם אחד ביקום, לא יקח אותי כסוג ב.
זה מחרפן אותי, יש אנשים יותר רעים/טובים/מעניינים/משעממים ממני, ועדיין לאנשים יש העדפה לאנשים אחרים לא משנה מי אלה.
גם אם אהיה הבנאדם הכי מפורסם ביקום עדיין אהיה סוג ב, לא יודעת למה, גם אם אהיה רעה או טובה יפה או לא יפה או אשנה את האופי שלי לגמרי עדיין אהיה סוג ב, אני מנסה להבין את הסיבה ואני ממש לא מצליחה וזה מתסכל רצח.
בטוח גם לא כואב לו לאבד אותי, בטוח יהיה כואב לו לאבד את כל האנשים חוץ ממני, לא רק לו, לכל אחד.
וזה לא שיש לי חוסר ביטחון, אני לא כלכך חסרת ביטחון, הגעתי למסקנה שהבעיה לא בי, שהבעיה היא באנשים אחרים.
גם אחת החברות שלי לא מבינה למה אנשים אחרים רואים אותי ככה, וגם היא אפילו היא בעצמה לא יודעת למה.
נמאס לי להיות בודדה, גם עם אנשים וגם לבד. כל פעם אני חושבת מחדש שמישהו אחד לפחות לא יראה אותי כסוג ב, שגם אהיה בין העדפות הראשונות, או בכלל התפשרות על פני כלום, זה גם יהיה נחמד. מעצבן שאפילו אנשים ממש ממש נחמדים רואים אותי ככה.

הלוואי ויום אחד אפגוש לפחות בנאדם אחד שלא יהיה כמו כולם בקטע הספציפי הזה כלפיי, או שלפחות אדע למה זה ככה.

וסליחה על החפירה xd