תענו ברגישות- אני חייה בבית שאין לי כלום- זה סיפור מורכב- האוכל היחידי שקיים זה איזה חטיף או משהו

למה שלא פשוט תגידי לו לשטוף ידיים?

למה אין אוכל נורמלי בבית? אני לא מבינה

שואל השאלה:
אין אם מי לדבר- אני לא יכולה לומר לו לשטוף ידיים- כי מבחינתו זה שאני שוטפת ידיים בסבון אני חולה- והוא ניסה לאשפז אותי בגלל זה- הרסו לי את כל הבגדים שלי ואין לי בגד להחליף כבר שנתיים.. אני חייה בצורה נוראית ואני לא קטינה- אבל הרסו לי וטינפו לי הכל- אז אני לא יודעת איך להתחיל ולצאת החוצה ולשקם את עצמי ואין מי שיעזור לי ויבין אותי.. כולם מצדיקים אותו שלא צריך להיות סטרילים.. הגעתי למצב שאפילו להתפנות אני לא יכולה ללכת, כי אם הוא שומע ברז נפתח כבר הצעקות עליי- למה צריך אחרי כל פעם שמתפנים לשטוף ידיים מספיק במים וגמרנו.. ואותי זה דוחה- היו כמה פעמים שנאלצתי להתפנות עם כפפות רק כדי לשטוף ידיים במים בגללו- כי הוא רק רואה אותי מסבנת את היידיים הוא עושה לי את המוות.

הוא נשמע חולה. יש לך אחים או שאת לבד בבית הזה? אם את לא קטינה ויש לך את האפשרות לצאת איכשהו, תעשי זאת.

וואי זה נישמע קשה!
את תעברי את זה!
ואחרי זה את לא חייבת לשטוף. בהצלחה ❤ אם את צריכה עזרה בפרטי אז בכייף

שואל השאלה:
יש לי אחיות והן כמוהו - הולכות לטובתו - הדביקו לי תווית של חולת היגיינה ואו סי די כשהייתי נורמאלית לחלוטין והן הרסו לי את החיים ובגללם אני לא חיה הם שיתפו פעולה והרסו לי את החיים - ניצלו אותי והרסו לי את החיים.. אין לי כבר דרך לצאת ממה שעשו לי. ולמי שכתב/ה על לצאת מהבית- יצאתי מהבית והחזירו אותי בסוג של כוח והרסו לי הכל .. אני מתוסבכת ברמות שאני לא יודעת מאיפה להתחיל ואין מי שיעזור לי והמשטרה בעיר שלי הולכת לטובתם.. משטרה דפוקה.. כל הרשויות דפוקות .. סליחה שככה אני מדברת.. איפה ההיגיון- בחורה שלמדה הוראה עבדה כגננת ובעוד עבודות שאם הייתי מפגרת לא היו מעסיקים אותי, שומעים אותי מדברת מבינים שזה לא אדם מטומטם- אבא שלי סה"כ איש ניקיון רק מלהריח את הבירות שלו אמורים לקלוט.. אבל בוחרים להצדיק אותם.. זה שאני לא קטינה לא אומר שלא יכול להיגרם לי עוול ומותר להם לעשות לי הכל- ניסו לאשפז אותי- הרופא אמר לגיסי- אני לא יכול לאשפז בחורה נורמאלית והם מתעקשים לאמלל אותי עד שאני אתאבד.. אני כבר איבדתי תקווה לחיים והאוכל זה הדבר האחרון שאכפת לי ממנו- אני כבר רגילה שנים לא לאכול- המזל שלי שאני אדם שאין לו תאבון- אוכל לא מזיז לי.. אבל אמרתי שזה כבר לא נוראמלי וזה יכול להתנקם בגדול יותר ממה שזה כבר התנקם בי , אז צריך לחיות ממשהו... בקיצור אני אדם שמחקו לו את החיים .. ואני לא צעירה כל כך שאני יכולה לומר לעצמי קחי את החיים יש זמן.. אני מפחדת שאני לא אוכל להביא ילדים בגלל שהזמן עובר .. אני בת 32... ואל תשאלו מה אני עושה בסטיפס.. אני יודעת שהרוב פה נוער- אני נכנסתי בעבר והייתי עוזרת בעיקר. היום לצערי אני נאלצת לפעמים גם לשאול..

למה את עדיין בבית הזה? תצאי משם, תתנתקי מהם. את צריכה להתחיל לחיות!

בידיוק ^^זאת שמעלי!
את צריכה לעוף משם
את כבר בוגרת.. תעבדי תקני לך אוכל תתחתני ויהיו לך חיים יפים הלוואי!

תעברי לקצה השני של הארץ..
תחפשי עמותה שתוכל לעזור לך.

שואל השאלה:
עזבתי את הבית והחזירו אותי בכוח.. איך אני אצא כשכל הציוד שלי מזוהם ואני לא מוצאת פיתרון ובגלל זה באמת פיתחתי בעיה עם הניקיון..
אין מי שיעזור לי לחזור למה שהייתי ואני לא מצליחה לבד..

שואל השאלה:
וכל פעם שניסיתי רק הרסו לי וכל הסביבה מוסיפה לי עוד יותר .. גם לארוז את הג'יפה שנשארה לי לא מאשפרים לי וכל פעם שצועקים עליי ומקשים המוטיבציה שלי יורדת וכל החשק לקום ולעשות משהו יורד

זה נשמע שהבעיה האמיתית שלך היא לא רק לגבי האוכל. יש לך בעיה רצינית ועמוקה ומרוב שאת שקועה בה זה כבר לא מעניין אותך ומה שחשוב לך זה רק האוכל. את צריכה עזרה וטיפול על ידי מישהו מבחוץ שאינו קשור לרשויות.
כואב לי על המצב שלך אבל את נראת חזקה ואת תעברי את זה.
אולי תחשבי על משהו כמו להתחתן כבר ולעבור לגור במקום מרוחק מהבית ולקפוץ לביקורים כדי שלא יחזירו אותך?
מה שבטוח שאת צריכה לעשות עם זה משהו כי כמו שאמרת זה יכול לגרום לך בעיות שלא תהיי מודעת להם והם יגרמו לך נזק בהמשך החיים.