אנשים שעברו תהליך של חזרה בשאלה בזמן כיתה יב?

רציתי כשהייתי יותר קטנה , כאילו כיתה ט כזה.
ובתקופה הזאת גם כל הזמן חשבתי על מה ההורים והמשפחה יגידו וזה
אבל פה זה שונה כי אתה יב ואני הייתי ב ט, אתה כבר עוד מעט 18, אז אתה כן יכול להבין מה אתה רוצה ואיך אתה רוצה שהחיים שלך יראו, וההורים שלך יצטרכו לקבל את זה אין מה לעשות

שואל השאלה:
אבל הם לא יקבלו.
הם קצת... בעייתיים.

אולי פשוט תכבד אותם כשאתה לידם וכשאתה לבד תעשה מה שאתה רוצה?
תעשה איתם שיחה ותסביר להם את כל מה שקורה ומה שהוביל לזה ושאתה מעוניין להתרחק מהדת והכל

אבל אתה לא יכול עכשיו לחיות את כל החיים שלך אחרת מאיך שאתה רוצה ואיך שאתה מאמין רק כי ההורים שלך לא יקבלו את זה

שואל השאלה:
העניין הוא שזה לא בקטע של לכבד
אם אני מפספס תפילה אחת בטעות, אמא שלי תצרח עליי

שואל השאלה:
cute sushi אני רוצה לחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה
ההורים שלי פשוט לא יסכימו לי...

אתה חרדי או דתי לאומי?

שואל השאלה:
דתי לאומי
אני אוהב את ההורים שלי... אבל בחינוך הם לא הכי חזקים. מבחינתם חינוך זה פשוט להכריח הכל

אבל אתה בן 18, זה כבר לא גיל שאתה צריך לשאול את ההורים על דברים כאלה.
וזה כבר גיל שהם לא יכולים לעשות לך כפייה דתית

לדעתי תנסה לעשות איתם שיחה כשהם לא עסוקים והם יכולים לדבר ופשוט תגיד להם שאתה מספיק גדול לקבל החלטות ודברים ושאתה לא מעוניין להמשיך בדרך הזאת יותר, תסביר להם שאתה מרגיש שאתה לא מתחבר לאלוהים ושאתה מרגיש שאתה עושה את המצוות והתפילות מתוך חובה ולא מתוך רצון אמיתי.
תגיד להם שאתה לא רוצה לריב איתם ולא רוצה שיהיה בלגן ושאתה מקווה שהם יקבלו אותך כי הכל נשאר אותו הדבר רק שאתה הולך בדרך שהיא קצת שונה משלהם
כמובן תגיד את מה שאתה באמת חושב ומרגיש כי אני חא יודעת אם אתה מתחבר למה שכתבתי

קודם כל עם צרחות אפשר להתמודד. תפספס תפילה ותחכה לצרחות, תעמוד מולה ותשתוק. פעם הבאה היא אולי תצרח פחות..
תראה בעיני זה מאוד תלוי מה הדבר הכי גרוע שההורים שלך יכולים לעשות? הם יכולים להרביץ לך? הם יכולים להעיף אותך מהבית? לא לתת לך אוכל?
תחשוב על כל הדברים הכי גרועים שיקרו אם לא תלך בדרך שלהם (לא בצורה מתריסה ופוגעת בהם, פשוט לא להתפלל ולא לעשות את כל הדברים שקשורים אליך ולא לאף אחד אחר) לרוב תוכל להתמודד עם התוצאות (אני אשמח לעבור איתך עליהם ולנסות למצוא פתרונות לכל)
תוך כדי תנסה להתחיל להתקדם לכיוון חיים עצמאיים, תמצא עבודה תתחיל להרוויח כסף ולהכיר אנשים

לצאת כי אתה לא מאמין ?

שואל השאלה:
cute sushi
כל עוד אני גר בבית שלהם ואוכל את האוכל שהם קונים וכו'
כן הם יכולים

שואל השאלה:
אנונימית
אני לא זוכר אם כתבתי את זה פה
זה לא שאני חושש שהם לא יקבלו את זה.. אני יודע שהם לא יקבלו את זה
דיברנו פעם אחת בסעודת שבת על איזה משפחה שהבן שלהם חזר בשאלה ויצא מהארון
ואמא שלי אמרה שאם היא הייתה במקום האמא היא אף פעם לא הייתה מקבלת את זה, והיא הייתה פשוט מכריחה אותו. מבחינתה אין דבר כזה.

שואל השאלה:
וקשה לי מאוד להתמודד עם הצרחות שלהם

מה שאני שואלת זה - מה זה אומר לא יקבלו את זה? יעיפו מהבית?
אם הם צורחים פשוט לומדים להתמודד. אני יודעת שזה קשה אבל שמים אוזניות, חושבים על דברים אחרים, מתנתקים עד שהצרחות נגמרות. להגיד לעצמך היא לא צורחת עלי. היא לא מתכוונת אלי. היא צורחת כי לה אין דרך להתמודד, כי זה הדרך שהיא מכירה.
לא ציינתי את זה אז אני אוסיף עכשיו. עברתי תהליך דומה. משפחה שלא מקבלת כאלה דברים. אצלי התהליך התחיל בערך מכיתה י, לא עזבתי את הבית פשוט פיתחתי לעצמי חיים משלי בתוך הבועה הזאת של החיים שלהם. אני לא אשקר היה קטעים שהיה מאוד קשה להתמודד. צעקות, צרחות, החרמות, הרחקת שאר המשפחה ממני, דיבורים רעים מול כל המשפחה ואפילו זרים, פגיעה בפרטיות ועוד המון. עצמתי עיניים ואמרתי לעצמי שזה לא קשור אלי. זה קשור אליהם בעיה שלהם חסרונות שלהם. הם לא יודעים איך לאכול את זה. אני רק צריכה לשתוק וזה יעבור. וזה לאט לאט הלך והפחית עד שעבר.
אבל אני רוצה להוסיף שהבסיס שלי היה שאני חייבת לכבד אותם, אני לא עושה דווקא לא מתריסה לא מפריעה לחינוך של שאר הילדים, וכל עוד אני בבית שלהם יש קוד בסיסי של כבוד לחוקים שלהם (דברים שקשורים גם אליהם כמו לבוש ולא דברים שקשורים אלי כמו תפילה)
מקווה שתצליח למצוא את הדרך שלך, והלוואי שבסוף גם הם יבינו שזה מה שטוב לך ויקבלו את זה

שואל השאלה:
ברור שאני אכבד.
אני חושב שדת זה דבר מדהים. ובלי קשר - זה השורשים שלי, ואנשים מתו בשביל זה.
אבל איך להגיד להם?

אתה לא צריך להושיב אותם לשיחה ולהגיד 'שמעו אני לא דתי יותר. אני לא מאמין. אני לא מתפלל. אני אוכל חזיר' למה להצמיד תוויות ולהתחיל להציב הגדרות? כל הרעיון של התהליך הזה זה שאתה רוצה לצאת מהתווית וההגדרה שהצמידו לך בתור דתי ולמצוא את הדרך שלך.
תפסיק להתפלל. תאכל בלי לברך. תוריד את הכיפה. פשוט תעשה את זה. (אני חלילה לא מעודדת אותך לעשות אף אחד מהדברים האלו, אני רק נותנת דוגמאות לדברים שאם אתה רוצה אתה יכול לעשות ולא לשאול אף אחד) אל תשאל ואל תספר ותנפנף בזה פשוט תעשה מה שמתאים לך. ואם הם שואלים אתה יכול להגיד 'כי ככה החלטתי שמתאים לי, ככה מרגיש לי טוב, זה מה שבא לי לעשות, אני עייף, לא באלי' אם תעשה את הדברים בתהליך איטי ולא בבת אחת פתאום אחרי תקופה גם אתה וגם הם יקלטו שהיה שינוי רציני, ואז אתה כבר תהיה קרוב יותר למקום שאתה רוצה להיות בו

שואל השאלה:
אם אני יפספס תפילה אחת (אפילו בטעות) - אמא שלי תתחרפן.
אז איך אני יכול לעשות משהו כזה בהדרגה בלי שהיא תשתגע?

אתה יכול לפרט לי מה זה אומר בדיוק 'תתחרפן'? היא תרביץ לך? תצרח עליך? תעיף את הדברים שלך מהחלון? תפגע בעצמה? תנעל אותך בחדר?
זה בסדר שהיא תשתגע. זה החיים שלך ולא שלה. השאלה היא איך זה ישפיע עליך

אופציה אחרת בהתמודדות כזאת שגם קיימת זה להכין אותם ליותר גרוע, ואז מה שתעשה יהיה בגדר 'סביר'
לדוגמה אם פעם אחת תגרום להם לחשוב שאכלת חזיר, אז פעם הבאה הם לא יתחרפנו כשלא תברך על אוכל

שואל השאלה:
תצעק ותצרח
כנראה יהיה לה ממש קשה עם זה נפשית...

אז עם הצעקות והצרחות אתה צריך ללמוד להתמודד. ותזכור שתמיד פעם הבאה יהיה קל יותר. פעם אחת היא תצעק שעתיים, פעם הבאה היא תעצור אחרי שעה. תפספס תפילה ותתכונן לזה מראש תכין את עצמך, תשים אוזניות ותשמע מוזיקה שתרגיע אותך תדמיין שאתה במקום אחר והצעקות לא קשורות אליך.
אתה תהיה חייב להתמודד עם זה מתישהו, אז עדיף כמה שיותר מוקדם. אולי מראש תבחר זמן שיהיו פחות אנשים בבית או שהיא תהיה בזמן יותר רגוע או שבדיוק יהיה משהו שיותר יעצבן אותה ממך.... אבל אין לך ברירה אתה צריך להתמודד עם זה

שואל השאלה:
היא פשוט תוריד את האוזניות ותכריח אותי להקשיב לה
ממש קשה לי ען הצעקות שלה... אני חושב שהגמגום שלי זה בגלל זה (לא שאני מאשים אותם. אני צריך להתמודד עם הגמגום, זו אחריות שלי... אבל שמעתי על עוד הרבה אנשים שמגמגים ויש להם הורים שצורחים בלי הפסקה)
ממש קשה לי לשמוע אותם צועקים. ממש ממש קשה.

אני מבינה.. לכל אחד והדברים שקשה לו להתמודד איתם. אז צריך לחשוב על עוד פתרונות.
אולי לצאת מהבית לכמה שעות כדי שכשתחזור כבר לא יהיה אותה כמות של צעקות? אולי לצעוק חזרה (זה אופציה בכלל? ניסית את זה פעם?) מה יקרה אם תבוא ותגיד לה 'אמא לא התפללתי היום' היא תתיחס לזה כמו התרסה ותצעק יותר?
כשהיא מסיימת לצעוק מה קורה? היא פשוט יוצאת מהחדר והולכת או שהיא נותנת לך הזדמנות לענות ולהסביר את עצמך?
אולי תבכה כשהיא צועקת עליך? היא תבין שהיא הגזימה?
עוד רעיון שעולה לי זה להגיד להם שאתה חושב שאתה צריך פסיכולוג, איך הם יקבלו את זה? אולי אם מישהו מקצועי יגיד להם שהצעקות שלהם מוגזמות זה יעזור, מעבר לזה שבאמת שיחה עם פסיכולוג תעזור לך

שואל השאלה:
ניסיתי לברוח פעם מהבית ל5 דקות והם הזמינו משטרה (ועוד בשבת)
הייתי פעם אצל פסיכולוגית... אני יכול לבקש לחזור.. זה נראה לי זמן מתאים ^^

מעולה פסיכולוגית זה התחלה טובה (:
אני הייתי מנסה שמישהו מהצד יגיד לה שהצעקות שלה נוראיות ומזיקות וזה לא דרך, ואם פסיכולוג יגיד את זה עוד יותר טוב