אם חיות לא מאמינות באלוהים או בחיים אחרי המוות, למה בני אדם כן?

כי המוח של בני אדם מפותח יותר מיצורים אחרים

כי בני אדם צריכים משהו להחזיק בו. הרבה אנשים מפחיד אותם מה שיקרה להם אחרי המוות, ואמונה זה הפתרון
אני לא מאמינה בזה אבל אני מבינה.
ותכלס אי אפשר לדעת במה חיות מאמינות

לחיות אין שכל.

יש להן שכל, אין להן בינה

לכן להם קוראים חיות ולך בנאדם

א- החיות כמו כל הבריאה, שרות להקדוש ברוך הוא.
ב- אלוקים ברא את מערכת הטבע כולה, ואת האנשים בדרגה מעל עם שכל להבין.
ג- אין שום הסבר , (גם לא מדעי!) איך נברא העולם ללא בורא.
שום דבר אחר לא מסביר איך נוצר כל הטבע על כל שיכלוליו.
והאדם עצמו שזה פשוט דבר מטורף כל איבר ואיבר בגוף.

שואל השאלה:
חריף אש
לא יודעת.. ככה אני חושבת שהם לא מאמינים?
למה אתה יודע שהם מאמינות?

כי הן יותר חכמות כנראה

אנחנו לא יודעים אם חיות מאמינות או לא באלוהים...
ואני ממש לא מסכימה עם הדעה הראשונה

אצל בני אדם המוח מפותח יותר, וזה גורם לנו להתחיל לשאול שאלות. חלק מהאנשים מקבלים את החיים אחרי המוות כתשובה

החיות הן בהחלט מאמינות בבורא עולם ועושות את רצונו בניגוד לבני אדם שלא. היו יכולים להביא דוגמאות מהמקרים שהיו וכן מי שלא יודע - שיחפש "פרק שירה". שם תראו מה כל בריאה אומרת לקב"ה. הן אין להם את האינטרס לכפור בו יתברך, כי הן לא מצוות על המצוות...

דרך אגב, זאת הסיבה שרבנו בחיי (ב"בחובת הלבבות", שער הבחינה, פרק ב) כותב שמי שלא מתבונן בבריאה שהוא פחות מן הבהמות: "מן המושכל, כי השכל מעיד שיתרון המדבר על שאינו מדבר הוא רק ביתרון הכרתו והבנתו וקיבולו דעת סודי החכמה המקויימים בכל העולם, כמו שאמר הכתוב "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו" (איוב לה, יא). וכשהאדם חושב ומתבונן בסודי החכמה ובוחן סימניה, יהיה יתרונו על הבהמה כפי הבנתו. ואם יתעלם מהם, לא יהיה דומה לבהמה, אך יותר גרוע ממנה, כמו שאמר הכתוב "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע" (ישעיהו א, ג) וגומר".

אני חושב שאת צריכה לשאוף להיות שונה מבחינת היכולת האינטלקטואלית של בעלי החיים בכללי אלא להיות המקסימום שלנו. את יודעת שבעלי החיים הם כאלה שחיים סתם בטבע מלקקים את עצמם והמציאו מה בעולם הזה לעומת בני אדם?

ברור שאנחנו בני אדם (ובפרט בעם ישראל) צריכים להיות מעליהם. אבל אם לא אכפת לנו מבוראנו - אנחנו יותר גרועים מהם, כי הם אכפת להם מאדונם. עיין בספר "חובות הלבבות", שער הבחינה, פרק ב שהבאתי על העניין הזה.

אני יודע שהמחשבה האמיתית זה שבעלי חיים יותר מודעים לעניין של קיום של בורא בגלל שהם בעיקר אינסטנקטיבים עם יכולת חשיבה מוגבלת ככזה הם מתמקדים רק בחיים שלהם לעומת בני אדם שמהרהרים וחושבים על החיים.
ועדיין - למה שבני אדם שממציאים דברים ישאפו להיות עם מחשבה דומה לאלה שמלקקים את עצמם בשביל להתנקות?