בדרך כלל יש לי שמחת חיים עד השמיים אבל בזמן האחרון...

אני חוזרת הביתה ונמחק לי אוטומטית החיוך נכנסת לחדר שלי שהוא כמו תחנה מרכזית ופרטיות אין שם! אני בבית ספר מאושרת כל כך באמת! שלא באלי לצאת ממנו או יותר נכון לא באלי לחזור הביתה!

כל כך רע לי עם המשפחה שלי והאח היחידי שאני מסתדרת איתו עבר דירה!

כל כך באלי לשתף מישהו שמבין אותי אבל אין היחידה היא היועצת בבית ספר וגם היא אני לא מספרת לה כי אני מרגישה שבטוח היא תספר לאמא שלי...

כל הזמן נכנסים לי לחיים האישיים בבית וקשה לי זה מכניס אותי לדיכאון