אני אהיה בת 14 בעוד חודש...כיתה ח, ואני עדיין בודדה והלוזרית בצד. איך להשלים עם העובדה שאני בודדה לנצח?

נמאס לי. כל פעם שניסיתי להיות נחמדה לאחרים זה אחר כך או מתעלמים מקיומי ועוברים לידי כאילו אני עמוד או שפשוט נהיים מגעילים אליי וקוראים לי מוזרה.
היום רק תיכננו את הטיול לגיחה ומי ישן עם מי באוהל ואני רציתי למות באותו רגע. אני לבד בבית ספר, קשה לי להתפתח לאנשים ולא משנה כמה פעמים הלכתי לפסיכולוגית בכיתה ז, לא משנה כמה ניסיתי לדבר יותר ורציתי למות כשעשיתי את זה, מתתי מבושה, ואני יודעת שככה לא משיגים חברים אבל אני כזאת, אני לא יכולה לגשת לאחרים. פשוט לא.
ותגובות כמו "נו את אשמה בזה שאין לך חברים, יאללה תזיזי את התחת שלך ולכי למצוא אנשים" (סליחה על השפה) לא יעזרו.
הדברים היחידים שעוד מחזיקים אותי בחיים המחורבנים האלה זה ציור, מוזיקה, חברה מהאינטרנט ומשפחה. חוץ מזה אין לי כלום.
איך להשלים עם העובדה שאני תמיד אהיה הלוזרית, המוזרה, הבודדה, לנצח?