אז ככה .. אין לי אף חבר בבית הספר ובכללי אני בן 17 יא והייתי פעם מאוד "ומקובל" עד שהתחיל לי דכאונות וחרדות והתרחקתימכולם

אני מבינה אותך
אני באותו מצב כמוך
תפתח פרטי
אני מקווה שזה יעזור לך אם נדבר❤

וואלה הייתי ככה עד כיתה ח, מאז התחלתי לקחת את עצמי ביידים.
זה בא להתבטאות בללכת למכון בלי הפסקה, ולהגיע למצב שאני אוהב את עצמי ואיך שאני נראה עם השלמה של החסרונות שלי.
אני לא ישקר יש רגעי משבר וכאלה פה ושם אבל בגדול מאז התחלתי להרחיב את המעגל החברתי שלי בעיקר בזכות הבטחון.

עוד משהו שהיה עוזר לי זה להתחיל לקחת את החיים בפורפורציות.
כול פעם שהייתי בוכה או עצוב הייתי אומר לעצמי - היי, יש שם ילד כרגע שנלחם במחלה סופנית ועל מה אני בוכה ?!
תעריך את הבריאות שלך, שיש לך משפחה, שיש לך מיטה לישון עליה ואוכל לאכול.

נסיך מקווה שהתקופה הזאת תעבור לך מהר
ושתכיר אנשים שבאמת אוהבים אותך❤

היי מה קרה? למה אתה בדיכאון? כואב לי לקרוא את זה ולהתעלם, אגיד לך משהו, על אנשים צריך לשים פס אחד גדול, להתעלם מילדים כאלה למרות שקשה כי אתה רק אחד והם הרבה, ותספר למישהו בבקשה אל תשאיר את זה ככה ומבטיחה לך יטפלו בזה מקווה שיהיה טוב

תדבר עם מישהו על זה ותעזור לעצמך

מה אתה עושה מחוץ לביה"ס?

תתחיל לעשות מלא דברים שלא עשית בעבר בחיים, הכל הולך:

גלישה / ריקוד / סקייטבורד / אומנויות לחימה (רציניות יותר או פחות, קפואירה עד mma) / קבוצות ריצה / תנועות נוער / קבוצות אימון של דברים / קבוצת לימוד שפות / פארקור / לעשות דברים בעולם האמיתי ולא במחשב, יביא שינוי לחיים שלך וחברים וחברות חדשים...

תנסה, זה עובד !

:)

בוא לפרטי

קודם כל תחזור למוטב. תפסיק לפגוע בעצמך ותטפל בעצמך. אחר כך תחזור לחברים שלך ודבר איתם על זה אפילו בקטנה ותהיה איתם שוב

שואל השאלה:
להכאיב**