מה דעתכם על בנות שמחייכות בתמונות של המסע לפולין?

קודם כל, מי שחושב שזה לא לגיטימי לחייך כנראה שלא היה במסע בפולין- אני לא מדברת על בנות שמחייכות באושוויץ, אבל בנות שמחייכות סתם ברחוב או באוטובוס בחייאת אנשים... הגזמתם.
אפשר להגיד המון דברים על המסע לפולין, כלומר כן, הוא עצוב, מרגש, מדכא, קשה לעיכול, מעורר רגשות אשם אבל, בין היתר, הוא מגבש, מצחיק וכייפי.
לדעתי, אין מקום לצפות מאנשים להיות מדוכאים במשך שבוע שלם- 24/7, כמובן שבמיידניק או יער לופוחובה או טרבלינקה, אין חיוכים, אבל בערב, במלון, או בזמן החופשי שיש רק פעם או פעמיים במסע- זה בסדר להרגיש תיירים וכן, גם לחייך.
צריך לזכור שהמסע לפולין הוא אמנם סובב סביב נושאים קשים אבל בחלקו עוסקים בנושאים קצת שונים כמו ציונות, חוות חלוציות, חסידי אומות עולם- יש סיפורים שמחממים את הלב או אם למשל רואים בית כנסת ישן שנותר עומד עד היום, ברובע היהודי בקרקוב, זה בסדר לחוש גאווה.

כ

כפרה עלייה

לא הבנתי מה הבעיה?
את חושבת שברגע שעולים חזרה לאטובוס אין איזשהי הפרדה בין מה שהיה קודם לעכשיו?

מ

מה נשמעע

לא מעניין ממש

-

-D-