אף אחד לא לוקח אותי ברצינות, תמיד חושבים שאני מובן מאליו. אני מרגישה עלובה ובודדה נורא

אני בבית ספר חדש בגלל שהבית ספר הקודם נגמר בכיתה ט' ונורא קשה לי להסתגל להכל, תלמידים החדשים, אני מרגישה בודדה כי אני מנסה להתחבר לילדים חדשים ולא מצליחה, אני מרגישה מגעילה על משהו שעשיתי ועל משהו שעשו לי.
לאף אחד פשוט כבר לא אכפת מימני, פעם תמיד הייתי במרכז העיניינים, ילדים אהבו אותי כמו שאני והיום פשוט לא.
מה לעשות?איך להעביר תרגשות הנוראיות האלו? באלי פשוט לקבור את עצמי, אני מרגישה שאני נכנסת לתקופה מאוד אפלה ואני חייבת לעצור את זה, אני מרגישה נורא מכוערת עכשיו ואני מרגישה שאני לא מה שהייתי פעם ושכולם נטשו אותי.
אני לא מסוגלת יותר לעבור דברים כאלה, אני לא בנויה לזה.
גם הלב שלי נשבר כי הייתי דלוקה על מישהו וראיתי מישהי נמרחת עליו ודי אני מרגיש שלא רותים אותי, כל מי שרציתי תמיד שיחק בי ודפק לי סכין בגב, אני מרגישה נורא תמימה ומפגרת.