קטע חדש, פחות עצוב, יותר דמיוני, מה דעתכם?

אותו ילד קטן, אותו ילד לא מושלם, ילד מלא קנאה, יושב בצד, ומסתכל.


בוחן את החיים, מסתכל על אחרים, ומקנא באלוהים, הוא מסתכל, הוא קצת בוכה, הוא מת מבפנים, הוא רק התחיל את החיים, הוא יושב בכיתה, כיתה של מוצלחים, ומרגיש לא שייך, כיתה של שני אנשים, הוא, ואלוהים.


והוא יושב וחושב, חושב על הכל, על המחר והאתמול, על הישגים והפסדים, הוא מקנא באלוהים, הוא מרגיש לא שייך, הוא מרגיש מלוכלך, תמיד לימדו אותו שהוא מלאך, אבל לא מוצלח, מלאך עלוב, מלאך לא שייך.



ואם לא מתאימים, מידרדרים, והוא ברח, נעלם, כנראה הוא לא יחזור לעולם, הוא לא מתאים כי הוא לא מושלם, הוא לא כמו אלוהים, הוא לא מתאים.



וכך עברו ימים חודשים וגם שנים, הוא נעלם, לאיש לא חשב להאשים את אלוהים, איש לא רצה שהוא יחזור, כנראה שאותו איש לא יזכור, אותו ילד קטן, שפשוט לא התאים, כי הוא לא היה מושלם כמו אלוהים.


הוא כבר לא קטן, הוא ילד נקמן, נער מעושן, מחפש נקמה בשמיים, הוא הפך לבחור הרע, הוא רק התוצאה, הוא לא סתם עוד בחור נקמן, הוא השטן.