השלמתי עם המציאות ואתם?

השלמתי עם המציאות
אני מופנם, שקט, עם ביטחון מוזייף כלפי חוץ
אני אדם חברותי, כל אדם שנכנס לי ללב הוא מיוחד מבחינתי
אבל אני לא אהיה מיוחד באותה מידה

אדם שנכנס לי ללב אני מוכן לעשות הכל בשבילו או בשבילה הכל
אם אלוהים קיים הוא עד לכך שאני נותן את הגוף והנשמה, החומר והרוח, בשביל אנשים שאני אוהב
אבל אני לא אקבל את אותו דבר חזרה

אם את במצב לא טוב אני אסע 180 קמש בכביש עירוני ואגיע לאיפה שאת לא נמצאת כדי לפתור הכל
אם אין לך איפה לישון את הלילה אני מרוקן את החדר שלי עם השירותים והמקלחת שיהיה לך נוח ונותן לך תמפתח עד שלא תצטרכי אותו יותר

אני עושה כל מה שאני יכול ומעבר
יוצר כוחות יש מאין
ובתמורה מקבל אוויר ריק
מי תיסע ותקריב קצת מזמנה בשבילי?
מי תראה את הקושי המטורף ואת הרצון המטורף להיות טוב, או יותר נכון, מי תעריך את זה

אני השלמתי עם המציאות
אני מוקף באנשים, אבל אני לבד.
וככל הנראה אהיה לבד עד הודעה חדשה שספק תגיע ספק לעולם לא

"השלמתי עם זה", ועדיין זה דוקר.

מה דעתם על הקטע?