איך מה שכתבתי?אשמח לדעות כנות לשיפור.

מכירים את זה שפשוט בא לכם לשבת במקום שקט ולתת למחשבות שלנו לעשות מה שהן רוצות?
אפשר לומר...לברוח מהבעיות שלנו.
אתם יודעים שיש מישהו שיקשיב לכם אבל אתם בטוחים שהוא לא יבין. אתם כבר לא מכירים את עצמכם,עושים דברים שבחיים לא חשבתם שתעשו. לא סגורים על הרגשות שלכם,לא יודעים את מי אוהבים, את מי שונאים, מבולבלים לגביי הכל. כל סיטואציה בחיים שלכם אתם לא מבינים וגם לא אכפת לכם, שמים אוזניות ומקשיבים לזמר האהוב עלינו. לפעמיים זה ניראה..כאילו רק הוא מבין אותנו.


עדיין זה לא גמור, וכן אני יודעת שאני ממש גרועה בכתיבה, אבל בגלל זה אני שואלת אותכם כדי לדעת וכדי להשתפר. אשמח שיותר תתייחסו לתוכן עצמו מאשר למבנה(?) או לסימני פיסוק ודברים כאלה. תודה לעונים!