אמא, אם את כל כך מפחדת שאני אשתה משהו שיזיק לי

מה השאלה כאן?

רוצה לדבר ?

למה האתר הזה מלא בילדים ספוקיים ןדכאונים, החיים יפים כנסו לפרופורציות, רק זה שיש לך קפה בבית את כבר במצב יותר טוב מחצי עולם

כי ילדים מרגישיפ ככה וכאן הם יכולים לקבל עזרה^
אי אפשר להגיד שהחיים יפים וזהו הם ישמחו, צריך לפרוק, לדבר ,לשתף, להבין....

שואל השאלה:
אני בהחלו דכאונית
מנסה לצאת מזה אבל צורחים עלי בבית בלי סיבה ואני בוכה 24/7
אני מנסה לסיים עם זה

שואל השאלה:
והחיים ממש לא יפים
העולם הזה אכזר

שואל השאלה:
אף אחד לא אןהב אותי בכלל

אם את רוצה אני באמת אוכל לדבר איתך ולשתף אותך גם ,פשוט אני מעדיפה שזה יהיה בינינו ולא פתוח כאן (בגלל כמה סיבות)

אולי תנסי לאהוב את עצמך ? החיים יכולים להיות יפים, תעזרי לעצמך להיות מאושרת

היי יקרה,

אפשר לשמוע מהשאלה שלך המון כאב ומרירות, אבל נראה לי שמה שהכי מרגישים זה שאת אולי מרגישה שקופה.. שאולי שמים לב אלייך, אבל לא באמת רואים אותך, את הצרכים האמיתיים שלך, את הרצונות שלך.. כאילו כל כך דואגים שלא תשתי קפה [אפילו מטאפורית, אולי אוסרים עלייך הרבה דברים בצורה נורא החלטית, כאילו את עדיין לא בוגרת מספיק..], ולא שמים לב לרגע שדברים אחרים לחלוטין מעסיקים אותך, ואת צועקת פה לעזרה, במרירות, בכאב..

אני רואה בשאלה שלך ניסיון לשמור על עצמך, כי למרות שהכאב שלך והמצוקה איתה את מתמודדת גדולים מנשוא, עד שנדמה לך לרגע שהאפשרות היחידה לסיים אותם היא למות, את עדיין כותבת פה, עדיין מבקשת שאמא תחביא את האקונומיקה, גם אם זו משאלת לב פנימית וכמוסה.. אולי זה ביטוי לקול פנימי בתוכך שרוצה להגן עלייך ולשמור עלייך מפני צעד שאין ממנו דרך חזרה..

יקרה, אני מתארת לעצמי עד כמה קשה המאבק הפנימי הזה, בין הרצון למות ולסיים את זה לבין הרצון לשמור ולהגן על עצמך. אני רוצה להזמין אותך למקום בטוח בו תוכלי לשתף יותר, להתייעץ, לפרוק, והכל באנונימיות ובביטחה. אני מתנדבת באתר סה"ר [סיוע והקשבה ברשת], ותוכלי להגיע לשיחת צ'ט אישית עם אחד מאיתנו המתנדבים, לספר יותר, נוכל להבין יותר לעומק מה עובר עלייך ולהיות שם איתך. נשתדל לעזור ככל הניתן.. אנחנו פעילים כל ערב למעט שישי בין השעות 21:00 לחצות כאן- http://www.sahar.org.il/

בואי, אל תישארי עם זה לבד..
דואגת לך, מתנדבת סה"ר.