למה אנשים לא מתחברים אליי? ואין לי חברים?

אתה יוזם? מנסה לשנות תמצב? יש לך הרגשה שזה קשור למשהו שבך? יש לך מודעות עצמית? זה באמת מילת המפתח לדעתי, מודעות..
צריך לעשות חושבים ולבדוק מה לא בסדר בעצם משהו לא בסדר אם שש שנים אני לא מצליח להכיר אנשים חדשים ולהרגיש שהם חברים שלי.

שואל השאלה:
כתבתי שאני כל הזמן מדבר עם אנשים ומנסה לצחוק והכל אבל אין כלום לא עוזר. והמודעות שלי מאוד גבוהה.

זה מאוד מוזר. מה השגרה שלך? איפה אתה מנסה? אולי אתה מחפש במקומות הלא נכונים בזמנים לא נכונים

שואל השאלה:
אני כל הזמן מנסה בבית הספר
אני כל הזמן רואה בכיתה בנות מדבר איתן צוחק איתן (בכללי אני רוצה בעיקר חברות בנות כי אני מתחבר הרבה יותר לבנות מבנים ואני הומו ככה ש...) מעבר לזה שאין לי חיבור חברי לבנים בכלל

אוקי, עכשיו חיברת לי כמה נקודות
דבר ראשון אתה הומו, בנים אולי נרתעים ממך, סורי אבל זו האמת או שזה ההפך אתה משדר להם תחוסר בטחון והם נרתעים
דבר שני אתה תלמיד, אל תגזים ותגיד שש שנים אני בלי חברים כי אתה עוד ילד כאלו ברור מאמינה לך אבל זה שונה כשאתה תלמיד ועדין מרגיש שלא מצאת תחברים שלך, כי תכלס הרבה מאיתנו גם מרגישים שלא מצאנו לגמרי תאנשים שאנחנו אוהבים ומרגישים בנוח תמיד להיות בסביבתם, גם כאלה שנראה לך שמצאו תחברים שלהם בבית ספר תאמין לי שמסתתר מאחורי זה בהמון מקרים המון עצב או הכחשות.
דבר שלישי, תנסה למצוא עבודה, למצוא מקומות בילוי, כל דבר שעולה לך לראש, אל תסתמך על בית ספר.. בכלל.
ברגע שתעבוד על עצמך גם מחוץ לבית ספר אתה תבוא יותר עם בטחון ונסיון עם אנשים גם בביצפר. בית ספר זה מקום שמוריד בטחון ומרסק , באמת.. זה לא פשוט לכל אחד המקום הזה, זה לראות כל יום 300 אנשים בגילך בערך ותמיד להרגיש פחות ממישהו, זה מקום קשוח, אני יכולה להגיד לך שאתה לא חריג ולא מוזר ולא שום דבר, אז אל תרחם על עצמך,אפילו לא לרגע, תבין שאנשים טובים וחברים טובים זה קשה למצוא, מאוד. גם בחיים עצמם. אבל בבית ספר לא כל אחד מתמזל מזלו והוא מוצא אותם דווקא שם

שואל השאלה:
חחח הביטחון שלי ממש לא נמוך זה שאין לי חברים לא אומר שהביטחון שלי נמוך בואי נתחיל מי זה.
דבר שני אני ממש לא מגזים שאני אומר שש שנים. מכיתה ה' אין לי חברים והיום אני בי' אני לא מרגיש אף פעם פחות ממישהו אחר הם לא יותר שווים ממני למה מי הם בכלל? אני לא מרחם על עצמי יש המון מקרים שהיה לי אפילו כיף הבדידות הזאת מודה בשנתיים שלוש הראשונות היה ממש קשה אבל אחר כך אני מניח שפשוט התרגלתי והתחלתי לחבב את זה. אבל עוד קשה לי עם זה שכל החופשות וסופי השבוע אני לא יוצא ונשאר תקוע בבית שאין לי עם מי לצחוק ולדבר ולשתף שבהפסקות אני לבד כל הזמן ושתמיד אני עושה עבודה בקבוצות לבד.

לא שפטתי אותך לרגע וממש לא קבעתי שום עובדה לגבייך הכל פה זה השארות ואני מצטערת אם פגעתי בך ניסיתי לעזור

שואל השאלה:
לא פגעת פשוט זה מבאס שאנשים חושבים שאני איזה עלוב נפש שרק מרחם על עצמו ושאין לו ביטחון רק כי הוא מתלונן שאין לו חברים, זאת לא פעם ראשונה שאני משתף לאנשים את זה והם אומרים לי "תפתח עמוד שדרה" וכאלה