דברים שרק אנשים עם חרדה חברתית/ביישנות יבינו?

שילדים מהכיתה מדברים איתך

הרגע הזה שאת/ה מתאפק/ת כל השיעור עד ההפסקה כדי ללכת לשירותים בגלל שאת/ה לא רוצה שכולם יסתכלו עלייך יוצא/ת

כשהמורה לספורט אומרת להתחלק לזוגות ואין לך חברים .
כשאת הולכת ברחוב והדבר הכי שמעניין אותך זה עם מסתכלים אלייך או לא

התנדבות במקום עם הרבה אנשים.

טקסים. כל כך הרבה אנשים מסביבך. הופעות זה דבר בלתי נסבל והלחץ הזה של לענות תשובה בכיתה לפני כולם

לדעת את התשובה אבל לא להגיד אותה בקול מול כולם

שחברה באה לחבק אותך ואתה משחק אותה אדיש ובעצם אתה לא יודע מה לעשות

ששואלים אותי למה אני לא מדברת

לעלות להסעות בבוקר ולהרגיש שכולם בוהים בך

שהשתתפות בשיעור היא חלק מהציון ואנחנו כזה ככה ._.

"המשימה הזאת צריכה שתהיו בקבוצות, אז אני אהיה נחמדה ואתן לכם להתחלק לבד"
*כןלם שמחים חוץ מבכי חלש בצד, כן זאת אני חסרת החברים*

שעושים סבב הקראות בכיתה והלב על 200 כי עוד מעט מגיע התור שלך

כשלוקח לך שנה להבין שמדברים איתך ואין אף אחד מאחוריך

הא יש לי עודד.. סתם נגיד קוראים לכם נועה אכשיו שזה שם שיש הרבה ויש עוד כמה נועה בכיתה ואתה תמיד חושב שבטח קוראים לנועה האחרת כי לך אף פעם לא קוראים כמעט ואז בסוף אחרי כמה דקות שאתה לא עונה אתה מגלה שבעצם קראו לך

שתיקות מביכות

לפנות למוכר בקפיטריה, גיזס למה זה כל כל קשה לבקש בורקס וברד ;(

כשעומד לך ואז מי שיושבת לידך שואלת: "מה זה?" 0.0

לא לדבר בכיתה מפחד ממה שיחשבו עליי
להרגיש לא קשור ומנודה ובצד כזה כשאנשים מדברים ולהרגיש קושי גדול ליזום שיחות כמו שצריך,
לתכנן מראש איזה דברים ארצה לומר ואז כשמדברים איתי לקבל בלאקאאוט ויש שתיקות מביכות
לפחד כל הזמן ממה שחושבים עליי ושישפטו אותי והדימוי העצמי באותו רגע ממש נמוך
כל פעם שיש עבודה, קשה למצוא אם מי להיות
שאנשים חושבים שאני סנובית או מתרחקת אבל הם לא מבינים מזה חרדה חברתית ומתרחקים ממני

שיש לך אפצ'י ואת מתאפקת לא להתעטש מהפחד שלא יגידו לך לבריאות . כן כן

כשמסתכלים עליך ברחוב ואת בטוחה ב100% שעובר להם דברים בראש
כשגבר מסתכל עליך ואת חושבת שהוא חושב שאת מוזרה או משהו..

כשיש מעגל שיח ומעלים שאלה ובעצם עדיף למות לפני שמגיע תורך
אבל במקרה ולא הייתה רעידת אדמה או פיגוז טילים ונשארת בחיים, אתה צריך לשנן מה להגיד כמה וכמה פעמים.
לא יודעת למה יצא לי בחרוזים, נזרום עם החיים. איזה קטעים

אולי זאת רק אני...אם כי זה התמעט לי בזמן האחרון... שאני רוצה להגיד משהו אבל מתביישת מאוד אבל אני כל כך רוצה להגיד עד שרואים את זה עליי ומסתכלים עליי מוזר ואז המורה פונה אליי או החבר/ה ושואלים מה אני רוצה להגיד

שאתה לא קולט שהמורה נותן לך את זכות הדיבור ואתה בוהה שנה על כלום.

שילדים מדברים איתך
שיושבים לידך
שאת צריכה לקום לזרוק משהו
שאומרים שאין לך נושאי שיחה
שאת חושבת שכולם מסתכלים דווקא עלייך
החוסר ביטחון הזה כל פעם שאת רואה מראה
שצריך להשתתף בשיעור ואת כולך בשקט
שאת לבד בהפסקות כי אין לך את היכולת ליצור קשרים חברתיים

שהמורה מחליטה לעשות העברת מקומות אפילו שאתם כיתה י' ואת מפחדת שיושיבו אותך ליד אחד מהסנובים המגעילים בכיתה ואת כזה בראש בקשה שלא ליד xxx בקשה אלוהים בבקשהה

אומייגאד אני כל כך מזדהה עם כל הדברים האלה!!!

יחי הביישנים!

כשהלב שלך דופק ממש חזק אפילו 20 דקות אחרי שהמורה ביקשה ממך להקריא

שאני מתחילה לדבר עם מישהו ואני מרגישה כאילו אני מפריעה לו ושהוא לא רוצה לדבר איתי בכלל

באירועים משפחתיים או באירועים חברתיים
כמה ימים לפני הלב דופק הראש כואב בחילות בבטן ומחשבות נוראיות לקראת האירוע.
בזמן האירוע חוסר רצון לאכול בחילות פחד רעידות הסמקות המוח לא מצליח לחשוב ולפתח שיחה , כל מה שנמצא בראש זה - אמאל'ה עם מי אני אדבר אני לא מדברת עם אף אחד אוף איזה לוזרית אני תדברי משעממת מטומטמת אין לי על מה לדבר .

שמישהי מדברת איתי ואין לי מה לענות לה

אצלי זה קיצוני אז לא יודעת אם יזדהו איתי
אבל כשאני כל פעם מחדש מאוד רוצה להשתתף באיזשהו דיון בכיתה ולהיות כמו כולם (או הרוב) ולהביע את הדעה שלי אני אומרת לעצמי "יאללה מה כבר יכול להיות" ואז איך שאני באה לפתוח את הפה נהיית לי סחרחורת או רעידות בגוף או דופק מהיר ונהיה לי חם כאילו אפשר לחשוב מה כבר באתי לעשות.. את הדבר הכי קטן ורגיל ובסיסי אבל בשבילי הוא כל כך לא טבעי ואפשרי.. אוף אפילו לפעמים יש לי תגובות שאני על סף עילפון

שאת במקום ציבורי וקשה לענות לטלפון
שאת נכנסת לבד לבצפר והדפיקות לב שלך חזקות כאלה ואת פתאום לא יכולה לנשום
כמישהי מדברת איתך וכל הזמן מסתכלת לך בעיניים ואת מסיטה את המבט ממבוכה וביישנות

שאת מחפשת עם מי לרקוד באירועים

לרצות להתקרב למישהו אבל בעצם להרחיק אותו ממך כי אתה ככ ביישן והורס את השיחה

-שקשה לך להסתכל לאנשים בעניים כשאת מדברת איתם ואת מסתכלת לצדדים
-שתמיד בשיחות עם אנשים יש שתיקה מביכה כי את לא טובה בשיחות
-שאת מדברת עם ילדים יוצא לך יציאות מפגרות כי את בלחץ ואז בראש את חושבת למה אמרתי את זה ונהיית מובכת
-שאנשים שאולים אותם אם משהו בסדר מצידך ואת אומרת כן בטח למרות שלא רק כי את מתביישת נגיד תפסת מקום בטקס ומישהי מבקשת שתחליפי איתה מקומות
-שכולם כל הזמן שאולים אותל למה את כזאת שקטה
-שאנשים חושבים שאת סנובית כי את לא מדברת אבל הם לא מבינים שאת פשוט מתביישת
- שאת יוצאת עם חברות למסיבות וכולן מכירות בנות חדשות ורק את לא מתחברת לאף איד כי את מתביישת
- שאת במעגל עם מלא בנות ואין לך מה להגיד ואת מתה לקבור את עצמך
וואי יש לי עוד הרבה חח אבל כבר חפרתי

כשאת/ה מרגיש קפוא ולא מצליח לשבור את הקרח של עצמך מול השיחה שקולחת סביבך ומישהו לוקח אותך לצד ושואל אם הכל בסדר.

שאתה רואה אנשים שאתה מכיר ולא אומר שלום כי אתה מתבייש ומנסה לא ליצור איתם קשר עין ואז חושבים שאתה סנוב