מוצדק שאני כועסת?

יש לי חתול בן חודשיים שגר בבית.
אני ממש ממש מיהרתי כי אני הייתי צריכה להיות בצום משעה 00:00(12).
ורציתי לאכול ארוחה אחרונה רימון וחביתה.
וזה היה כבר ממש מאוחר והייתע צריכה הכי מהר שאני יכולה לעשות ולאכול את זה.
ועשיתי חביתה ואז נזכרתי שהרימונים בחוץ.
אז ביקשתי מאחותי 100 פעם להביא לי שנייה מבחוץ רימון, ממש שנייה זה לוקח והיא לא הסכימה.
אז התעצבנתי ורצתי להביא רימון והשארתי את הדלת האחורית פתוחה לממש שנייה עד שאני יביא אותו.
ואז כשחזרתי הביתה סגרתי את הדלת והכנתי מהר את האוכל.
ואז כשבאתי לאכול שמתי לב שאני לא יודעת איפה החתול.
וחיפשתי בכלל הבית ולא מצאתי ואז נזכרתי שהשארתי את הדלת פתוחה לשנייה.
והלכתי לבחוץ והוא באמת היה בחוץ ממש ליד הדלת ישב והסתכל על הדלת.
ואז גם בגלל החיפושים לא הספקתי לאכול וגם מזל שהחתול לא ברחח.
הגיוני שאני כועסת עליה? היא ידעה שאני ממהרת ולא היה לה פאקינג אכפת לאנוכית הזו.
היא אומרת שזו אשמתי כי מיהרתי ולא שמתי לב שהוא יצא.
וזו לא היא שהשאירה את הדלת פתוחה.