רק אנורקסיות ומי שסבלה מזה כנסו לשאלה

כשהייתי בעלת בעיות אכילה (בולמיה) כשהרגשתי שובע הרגשתי רגשות אשמה.

שואל השאלה:
לא יש שובע של אכלתי משהו קטן ואני לא רעבה יותר אבל יש שובע שבאמת הבטן מלאה ומנופחת ואת יודעת שלא תרצי לאכול עוד כמה שעות טובות אז זה נגיד הרבה זמן לא היה לי

(הייתה לי בולימיה יחד עם אנורקסיה, אז אני מניחה שזה בסדר לענות ?)
כן, לפעמים לא אכלתי תקופה מספיק ארוכה כדי לשכוח איך זה מרגיש כשיש משהו בקיבה.
ואחרי זה רציתי לאכול שוב אחרי חצי שעה, אבל זה כבר קשור לבולימיה

הרבה זמן לא הרגשתי ככה כן

אני זוכרת ששמתי לעצמי קצת בצלחת ואמרתי שאני רק מזה לא משנה אם אני שבעה מזה או לא.
בחיים לא הייתי שבעה תמיד הייתי רעבה.
ובראש השנה אני אכלתי המון יותר משהייתי רגילה והייתי ממש שבעה וזה היה ממש מוזר להרגיש בשעה שכחתי כבר איך זה מרגיש

תאמת שלא זוכרת אני רגילה לקצת אבל כשיש לי בולמוס אז כן זה הרגשה ממש כזאת שאין צורך באוכל להרבה זמן

שסבלתי מהפרעות אכילה (עדין לפעמים) היה שלב שאני ממש התגעגעתי לתחושת שובע הזאת, רציתי לדעת איך זה להיות שבעה, איך זה מרגיש
הרשתי לעצמי בסופ"שים לאכול כמה שאני רוצה עד שתכאב לי הבטן.
אני התמכרתי לזה. ועכשיו שאני יצאתי מהפרעות האכילה כל ארוחה שאני אוכלת אני חייבת להיות מפוצצת.
ברמה שאם אני אוכלת ארוחת צהריים, אני באמת שבעה עד שמונה בערב.
אני כאילו מכפה על הזמן שלא אכלתי..
אני אוכלת המון.. מתוקים, חטיפים, שוקולד, עוגות, עוגיות..
כמה שבא לי עד שאני שבעה מזה.
וזה מספק ברמות
אני הולכת לחדר כושר הרבה ושורפת קלוריות אז אני לא עולה כל כך במשקל אז אני נהנת

אני תמיד שבעה

מבינה אותך רצח

שובע זה דבר נורא פסיכולוגי.
ברגע שאתה מרעיבה ונהנת מזה,
מבחינתך את שבעה.
אנורקסיות מרגישות מסופקות מזה.
וההתרגלות לשובע הזייפני הזה,
עדיין גורם לך לחשוב ולהרגיש שהגוף לא רוצה אוכל, כבר התרגל לכלום.
אבל בתכלס המנגנונים בגוף נדפקים,
ואת חייבת להכריח את עצמך להרגיל את עצמך לאכול גם אם זה אומר להרגיל את עצמך לאכול יותר על מנת להרגיש שובע.