משהו שכתבתי, בבקשה תגידו מה אתם אומרים? ומה לעשות?

לא משנה לאן אני הולכת אני חושבת עליו ואז עולה לי החיוך המטומטם הזה על הפנים. הצחוק שלו, החיוך, העיניים, הריח חרוטים לי בראש.
תמיד עושה לי דווקא מתקרב אליי, האף שלו נוגע בשלי, אבל זה לא הולך לקרות ושנינו יודעים את זה, זה פשוט לא אפשרי, לפחות לא בינתיים.
אני תקועה עם ההרגשה הזאת שלא בא לי אף אחד אחר, רק אותו, אני זורחת כשאנחנו ביחד, וגם שלא הוא תמיד בראש שלי. וזה שובר אותי שהוא מתקרב ככה וכל מה שבא לי לעשות זה להתקרב עוד יותר אבל אי אפשר, אני תקועה.
זה שובר אותי שאנחנו כל הזמן ביחד אבל לחוד, ואני לא מצליחה לעבור הלאה.
הוא כל פעם מושך אותי אחורה, בחזרה, אחרי שאולי קצת הצלחתי לצאת מזה הוא אומר איזה משהו, ואני שלו בחזרה.
לא יודעת איך הוא מרגיש אבל אותי הוא שובר, כל יום מחדש.