מי שיש לו כלב- מה תעשו כשהוא ימות?

אתעלל בגופה שלו

שואל השאלה:
מה?!

אני מאמינה שאבכה

אשב שבעה עליו

אתפרק.

שואל השאלה:
וואי אני ממש אבכה ואני לא רוצה לחשוב על זה היא רק גורה אבל פתאום עלה לי לראש

דיכאון כפרע עליו

ימות

די כם כל התשובות האלה.. אני מאמינה שיכאב לי מאוד אני אבכה מאוד ואז אני אשלים עם העיניין הזה זה מחזור חיים וזה אמור לקרות בסופו של דבר להפך שהיא תמות אני אזכור את הרגעים הטובים וכמה שהיא הייתה מהממת

אני אבכה ממש

כשהכלבה שלי מתה הייתי הרוסה, בימים הראשונים היה לי מאוד קשה, הייתי עם רוק באוזניות 24/7 (גם כשישנתי) כי זה עזר לי להשקיט מחשבות. אבל כבר ביום הראשון הבהירו לי שאסור לבטל כלום, אסור לשנות תוכניות, חייבים להמשיך את החיים כי זה מה שמשאיר אותך חזק.
מאוחר יותר הייתי בוכה עליה מידי פעם, והבית היה מאוד מאוד ריק בלעדיה.
אבל בסופו של דבר הכאב הופך לגעגוע, לידיעה שהיא חייתה חיים טובים, מוקפת באהבה, ולא באיזו כלביה.
וזה גם מה שנתן לי כוחות נפשיים לאמץ חודשיים אחרי את הכלב השני שלי.
הוא אצלנו שנה והוא עולם אחר לגמרי, היה לי פחד שהוא יהיה תחליף אבל הוא לא, יש אותה ויש אותו והקשר היחיד ביניהם הוא שאני אוהבת את שניהם.
מוזמנת לשיחה בפרטי, גם לי היה אותו פחד כמוך.

אני מניחה שאהיה עצובה וארגיש ריקנות מסויימת, אבל אני לא ממש קשורה אליה.
אני נשמעת אדם רע כרגע אבל היא לא ממש *שלי*, היא של ההורים שלי. הם גידלו אותה והם טיפלו בה, ואמנם היא איתנו מאז שהייתי ממש קטנה, אבל אף פעם לא ממש התחברתי אליה כאילו היא שלי.
היא גם כלבת שמירה ולא בדיוק חיית מחמד, והיא כלבת חצר ולא כלבת בית (אמא אלרגית), אז אני לא הכי קשורה אליה.
יכול להיות שאני אבכה, אני לא בטוחה, אבל לא תהיה לי עד כדי כך בעיה להתגבר על המוות שלה לדעתי.

אני נשמעת אדם ממש רע אני מצטערת ;-;