9 תשובות
נכון בגלל זה אני חושב שנשים צריכות לחזור למטבח ולשתוק
פמיניסטיות הן מיותרות
שואל השאלה:
פמיניזם זה ממש לא מיותר
זה מאוד חשוב
לבנים ולבנות יש זכויות וחובות שוות
בנים לא יותר טובים
ובנות לא יותר טובות
פמיניזם זה ממש לא מיותר
זה מאוד חשוב
לבנים ולבנות יש זכויות וחובות שוות
בנים לא יותר טובים
ובנות לא יותר טובות
מסכים עם הפמיניזים איבד את המשמעות.
כל דבר שנעשה בקיצוניות נהפך למיותר
חסוי, זה היה חשוב, עכשיו יש שוויון לכן זה כבר לא אמור להיות קיים... עכשיו תחפש sjw cringe, get owned, fails, owen shroyer, hunter avallone... תראה מה זה פמיניזים.
צודק.
הרבה נשים קצת שכחו את המשמעות של פמינזם והפכו את זה למשהו אחר
הרבה נשים קצת שכחו את המשמעות של פמינזם והפכו את זה למשהו אחר
פמיניסטיות לפחות בארץ מעדיפות
לנסות לחולל שינוי בדברים כל כך שוליים וכל כך מפגרים מדברים שבאמת אשכרה יקדמו אותן בחיים, אז כן לגמרי איבד את המשמעות שלו.
ואני בכלל לא רוצה להתחיל לציין פה דוגמאות חח בבקשה אל תבקשו ממני בכלל
לנסות לחולל שינוי בדברים כל כך שוליים וכל כך מפגרים מדברים שבאמת אשכרה יקדמו אותן בחיים, אז כן לגמרי איבד את המשמעות שלו.
ואני בכלל לא רוצה להתחיל לציין פה דוגמאות חח בבקשה אל תבקשו ממני בכלל
הפמיניזם הישראלי במאה ה-21: מתנועה הנאבקת נגד בעיות מבניות, חברתיות וכלכליות הנוגעות למעמדן של נשים וזכותן לחירות ושיוויון במרחב הציבורי, לזרם גס, העוסק באופן אובססיבי באופן שבו אנשים חושבים, מתבטאים ומתנהגים במרחב הפרטי.
אימוג'יס ב-waze וגברים ששעוצרים באמצע הנהיגה להשתין בצד. אלו הן הבעיות של הפמיניזם הישראלי במאה ה-21.
הפמיניזם המודרני קורא תיגר על אחד הרעיונות וההישגים הנפלאים ביותר של המאה ה-20: הרעיון שנשים מסוגלות לשחק תפקיד שווה ערך בחיים הציבוריים, בשיח הציבורי, בפוליטיקה ובעולם העבודה.
הגל הראשון של הפמיניזם נאבק כדי להוכיח שלנשים יש את הכשירות המנטלית והמוסרית להשתתף בחיים הפוליטיים.
הגל השני של הפמיניזם העלה על נס את הרעיון שלנשים יש את הזכות לעבוד וליהנות מחירות חברתית ומינית בדיוק כמו לגברים.
והנה, לעומת קודמיו, הגל השלישי של הפמיניזם - הרי הוא הפמיניזם המודרני - מרומם כאידאל דווקא את "פגיעותן" של נשים, חמוש בטענה שכל אישה היא קורבן.
ואכן, הטענה היסודית של הפמיניזם המודרני היא שכל אישה מצויה בסיכון - מעצם הוויתה. מילים פוגעות בהן. עלבונות ממוטטים אותן. ביטויים גסים בשיחות פרטיות של גברים שיכורים מחפיצים אותן. עירום ופורנוגרפיה פוגעים בדימוין העצמי. הפוליטיקה גסה מדי עבורן, ומחייבת עידון. האינטרנט רווי הטרולים לא מספיק ממושטר ומוגן עבורן.
כך, למרבה האירוניה הטראגית, הפמיניזם המודרני מחזיר לקדמת הבמה את אותן תפיסות פטריארכליות ודעות קדומות שהגלים הקודמים של הפמיניזם ביקשו להעביר מהעולם.
הסופרג'יסטיות מתחילת המאה הקודמת התקוממו נגד התפיסה הויקטוריאנית שראתה בנשים ילדות מגודלות על סף היסטריה, שעלולות להתעלף אם תשמענה חלילה ביטוי גס.
שורפות החזיות משנות השישים קראו תיגר על הרעיונות שיש להגן על נשים מפני ביטויים מיניים, או שנשים אינן מסוגלות לעבוד בעבודות שעלולות להיות כרוכות בלחץ, מתח ודרמה.
והנה, נשות הגל השלישי מבקשות כאילו לבטל את ההישגים הללו, בקוראן לצנזורה, לסילוק ביטויים פוגעניים, להתערבות שלטונית גוברת במרחב הפרטי, לניטור, גינוי והסרה של התנהגויות "לא ראויות", ולהפיכת הסביבה האנושית ל"מזמינה" (קרי: סטרילית) יותר עבור נשים.
במובן זה, הפמיניזם המודרני איננו פמיניזם כלל -- לפחות לא במובן המסורתי של המונח.
זו אידאולוגיה אלימה, דכאנית ומתעבת חירות, רוויה ברעיונות טרום-פמיניסטיים בעליל, שאותם היא מלבישה בתחפושת רדיקאלית אגב שימוש בביטויים נוסח "מלחמה בפטריארכיה".
לא מפתיע, על רקע זה, שנשים מעטות כל כך מגדירות עצמן "פמיניסטיות". רוב הנשים עדיין מאמינות -- בדיוק כשם שרוב הגברים עדיין מאמינים -- שהמין הנשי מסוגל להתמודד עם אתגרי החיים הבוגרים בדיוק כמו המין הגברי.
ועדיין, בהינתן השפעתו האדירה על הפוליטיקה, המשפט והשיח הציבורי, הפמיניזם המודרני הוא כיום האיום העיקרי על האוטונומיה, הסוכנות וההגדרה העצמית של נשים בעולם המערבי. חיציו של המאבק הפמיניסטי הבא -- הגל הרביעי -- צריכים להיות מכוונים נגדו ונגד נושאות דגלו.
אימוג'יס ב-waze וגברים ששעוצרים באמצע הנהיגה להשתין בצד. אלו הן הבעיות של הפמיניזם הישראלי במאה ה-21.
הפמיניזם המודרני קורא תיגר על אחד הרעיונות וההישגים הנפלאים ביותר של המאה ה-20: הרעיון שנשים מסוגלות לשחק תפקיד שווה ערך בחיים הציבוריים, בשיח הציבורי, בפוליטיקה ובעולם העבודה.
הגל הראשון של הפמיניזם נאבק כדי להוכיח שלנשים יש את הכשירות המנטלית והמוסרית להשתתף בחיים הפוליטיים.
הגל השני של הפמיניזם העלה על נס את הרעיון שלנשים יש את הזכות לעבוד וליהנות מחירות חברתית ומינית בדיוק כמו לגברים.
והנה, לעומת קודמיו, הגל השלישי של הפמיניזם - הרי הוא הפמיניזם המודרני - מרומם כאידאל דווקא את "פגיעותן" של נשים, חמוש בטענה שכל אישה היא קורבן.
ואכן, הטענה היסודית של הפמיניזם המודרני היא שכל אישה מצויה בסיכון - מעצם הוויתה. מילים פוגעות בהן. עלבונות ממוטטים אותן. ביטויים גסים בשיחות פרטיות של גברים שיכורים מחפיצים אותן. עירום ופורנוגרפיה פוגעים בדימוין העצמי. הפוליטיקה גסה מדי עבורן, ומחייבת עידון. האינטרנט רווי הטרולים לא מספיק ממושטר ומוגן עבורן.
כך, למרבה האירוניה הטראגית, הפמיניזם המודרני מחזיר לקדמת הבמה את אותן תפיסות פטריארכליות ודעות קדומות שהגלים הקודמים של הפמיניזם ביקשו להעביר מהעולם.
הסופרג'יסטיות מתחילת המאה הקודמת התקוממו נגד התפיסה הויקטוריאנית שראתה בנשים ילדות מגודלות על סף היסטריה, שעלולות להתעלף אם תשמענה חלילה ביטוי גס.
שורפות החזיות משנות השישים קראו תיגר על הרעיונות שיש להגן על נשים מפני ביטויים מיניים, או שנשים אינן מסוגלות לעבוד בעבודות שעלולות להיות כרוכות בלחץ, מתח ודרמה.
והנה, נשות הגל השלישי מבקשות כאילו לבטל את ההישגים הללו, בקוראן לצנזורה, לסילוק ביטויים פוגעניים, להתערבות שלטונית גוברת במרחב הפרטי, לניטור, גינוי והסרה של התנהגויות "לא ראויות", ולהפיכת הסביבה האנושית ל"מזמינה" (קרי: סטרילית) יותר עבור נשים.
במובן זה, הפמיניזם המודרני איננו פמיניזם כלל -- לפחות לא במובן המסורתי של המונח.
זו אידאולוגיה אלימה, דכאנית ומתעבת חירות, רוויה ברעיונות טרום-פמיניסטיים בעליל, שאותם היא מלבישה בתחפושת רדיקאלית אגב שימוש בביטויים נוסח "מלחמה בפטריארכיה".
לא מפתיע, על רקע זה, שנשים מעטות כל כך מגדירות עצמן "פמיניסטיות". רוב הנשים עדיין מאמינות -- בדיוק כשם שרוב הגברים עדיין מאמינים -- שהמין הנשי מסוגל להתמודד עם אתגרי החיים הבוגרים בדיוק כמו המין הגברי.
ועדיין, בהינתן השפעתו האדירה על הפוליטיקה, המשפט והשיח הציבורי, הפמיניזם המודרני הוא כיום האיום העיקרי על האוטונומיה, הסוכנות וההגדרה העצמית של נשים בעולם המערבי. חיציו של המאבק הפמיניסטי הבא -- הגל הרביעי -- צריכים להיות מכוונים נגדו ונגד נושאות דגלו.
באותו הנושא: