מה אתם חושבים- חולות אנורקסיה ובולמיה אשמות במצב שלהן? או לא?

לא

אלה הפרעות נפשיות

הן אחריות על עצמם אז כן, ואני אומרת את זה בתור אנורקסית לשעבר.

לא.
לא.
לא.
.

בתור אחת כזאת כן

לא.
התת מודע מדבר איתן. הן לא שולטות בעצמן.
המחשבות נכנסות ומתחילות לדבר... כבר לא שולטים בזה כשנכנסים לזה.

אתה הרי בוחר מה לעשות עם הגוף שלך, למי להקשיב ולמי לא, איך אתה מסתכל על עצמך.

לא, החברה אשמה בגלל שהן עושות כאילו יש גוף מושלם וכאלה שלא.

לא.
בתור מישהי שחוותה את זה.
לא ולא.
המחשבות כל כך פולשניות והן כל כך משתלטות לך החיים
מה שגורם לכך שהתפיסה שלך כל כך מעוותת.
לא נכנסתי לזה מרצון, אבל יצאתי מזה בהמון כוח, השקעה ורצון לחיות חיים טובים יותר.

כן. בתור מישהי שהייתה לה בולימיה, אני יודעת שאני בעצמי נתתי למחשבות שליליות לשלוט לי בראש. אף אחד לא נולד עם הפרעת אכילה, זה משהו שנוצר מהשפעת הסביבה והאדם על עצמו.

הייתי פעם אנורקסית וכן זה היה באשמתי.. לא הייתי צריכה לנסות לרזות כל הזמן, אני זאת שהכניסה לעצמי לראש שחייב להיות רזה ושכולם יתלהבו מכמה שאני רזה וזה מה שגרם למחלה הנפשית להשתלט עליי.. אבל אחר כך הכל נגרר וזה כבר לא באשמתי,אבל בהחלט אני אשמה בזה שזה התחיל.

חלאס עם המינוסים,
כן אלו החיים שלהן, סיפור שלהן, הן מכתיבות אותו.
אף אחד לא קם יום אחד בבוקר והחליט בשבילהן שככה הן צריכות להיות.
הן הובילו את עצמן למצב הזה ונטו הן, לא משנה מה אמרו להן וזו האמת הקשה.
כל אדם חיים שלו, אחריות שלו על מעשיו.

בלי קשר לזה, אני אישית חוויתי ומידי פעם מושפע מהפרעת אכילה מסוימת, אני מבין את הכאב שנוגע לזה, ומלא רגישות כלפי אנשים שבמצב הזה.
עם אני נתקל באדם כזה בחיים שלי, אעשה הכל בשביל לנסות לעזור לו לצאת מזה.

אני החלמתי משני המצבים ואני יודעת שאני לא אשמה

ממש לא. בתור אנורקסית אני יכולה לומר שיש הרבה דברים שמשפיעים על זה.
למשל חויות ילדות, חינוך, טראומות, חברה. זה לא משהו שאפשר לבחור.

אתה גבר^^

כן ברור שיש להן חלק גדול בזה אבל באיזשהו שלב זה כבר יוצא משליטתן ואז הדרך חזרה מאוד קשה

אוהב חתולים
נשמה זה מחלת נפש אני לא בחרתי בסבל הזה. זה שבעה מדורי גיהנום

^כשאתה חולה א. לא מודעים למצב ו/או חושבים שחולים ב. אי אפשר לרצות להיות בריא

זה לא אשמתן שיש להם מחלה נפשית אבל זה בעיה שלהן שהן לא מנסות לטפל בזה

זאת חשיבה מעוותת!!
לא בחרתי לחשוב ככה, גם לא בחרתי להיכנס לזה.
למזלי זה מאחורי.
אני לא אשמה, ואף אחת שחלתה /חולה בזה לא אשמה.
ניסיתי לטפל, המשפחה שלי דאגה לזה, המון טיפולים, בסוף זה עבד.

^ אבל מה אתם לא מבינים שאנחנו לא מבינים שאנחנו חולים? מבחינתינו אין במה לטפל כי אנחנו לא חולים

זה לא עובד ככה.

וואי כל הבורים פה זה משהו מדהים.
מי שאומר שזו איכשהו אשמתן כנראה לא מבין אפילו קצת. לחיות עם הפרעת אכילה זה סבל. מספיק כל האשמה שזה חלק גדול מאוד מהפרעות אכילה... איך אתם מסוגלים להאשים אותם? זה כמו להגיד למישהו סכיזופרן שזה אשמתו שהוא מדמיין חייזירים. איך אפשר? יש אנשים שכל הילדות שלהם סבלו מעודף משקל ואז כשהם רזו פתאום כולם החמיאו להם והתחברו אליהם, הם מרגישים שככה אנשים אוהבים אותם, שבשביל שהחברה תקבל אותך צריך להיות רזה. זה מפתח דימוי גוף שלילי, ביטחון עצמי נמוך... מספיק שיש חינוך רע שתמיד שואף לשלמות והורים שלא מרוצים... כל הדברים האלה נורא משפיעים גם בעקיפין. אנורקסיות לא "שולטות" ברגשות שלהן, הן לא יום אחד בהיר קמות בבוקר ומחליטות לצום. כל הדברים האלה שאתם אומרים רק מעידים כמה חוסר ידע יש לכם בלי קשר למין או אם כן או היתה לכם הפרעת אכילה. הדבר האחרון שאנשים במצב כזה צריכים זה עוד אשמה על הכתפיים.

מאי צודקת.
לקח לי המון זמן להבין שהמצב לא טוב.
וכך זה גם בדרך כלל עם האחרים.
החשיבה מתעוותת, זה לא משנה כמה פעמים יגידו לך "אתה חולה", זה לא יעזור.
מבחינתי שלטתי על עצמי, ועשיתי משהו טוב.
לקח זמן להבין שאני חולה.

חבר'ה כל מי שיש לו בולמיה או אנורקסיה מודע למצב, סליחה כשאת תוקעת אצבעות בפה בשביל להקיא אחרי ארוחה, את יודעת שזה לא טבעי ולא בסדר, לא ?
את יודעת שבן אדם נורמלי לא עושה דבר כזה.

כשאת אנורקסית, את יודעת שאת אנורקסית, כשאת עולה על המשקל הוא צורח לך שהbmi שלך בקו האדום, כשאת הולכת לרופא היא אומרת לך שאת מקל, את יושבת כולן אוכלות ואת מרעיבה את עצמך ושותה כוס מים.

וגם כשאת מודעת לכך שאת בתת משקל חמור את מסתכלת במראה וכל מה שאת רואה זה רק שומן וכיעור. לשנואכל סנטימטר. לשבת ולהרגיש שומנים.
אין לי מושג באיזו זכות אתם מאשימים אותם אתם כל כך טיפשים זה מדהים. קל להאשים אותנו, לומר שאנחנו סתם רוצים צומי. כבר שמעתי הכל. מי שלא יהיה במצב הזה של להגיע לאשפוז כי כבר אי אפשר להכניס פירור לפה ואי אפשר פשוט אי אפשר להסתכל במראה כי כל מבט כזה זו התמוטטות עצבים... וואוו. תודה לכם

זה לא מחלות כמו וירוס, זה לא מחלות שאתה קם בוקר אחד ואצה אנורקס, זה תהליך שאתה מגיע אליו ועל תחילת התהליך הם אחראים

אבל אתם חושבים על הפעולות היבשות. מה גרם לנו להקיא? מה גרם לנו לא לישון כל הלילה כי אנחנו הולכות במעגלים? מה גרם לזה? אנחנו? לא.

זה לא משנה, את עדיין עולה על המשקל ורואה שאת בתת משקל את יודעת שזה לא בסדר ותקין.

אתן יודעות שמשהו לא בסדר.
זה לא שאתן חושבות שהכל פרפקט ומושלם, אתן יודעות שהכל בסדר אבל לא מצליחות לעצור עד שלא מאוחר מידי. אז כן זו אשמת האדם שהוביל את עצמו , במקום לפנות לעזרה.

אבל אנחנו לא רואים שזה לא תקין

לא, כל קילוגרם וגרם שירדו, גרמו לי להרגיש בשליטה.
חשבתי שאני בשליטה למרות שבדיעבד המצב היה הפוך.
אז האמירות של "זה לא בריא" ממש לא השפיעו עליי.
ראיתי את זה כמשהו מאוד טוב, לא ראיתי את עצמי כחולה.
(לצערי)

אבסדר
אוהב חתולים תסלח לי אבל אתה נשמע חסר רגשות.
אנורקסיות רואות את המשקל אבל אתה לא מבין שזה לא מזיז? זה הכל בראש. כל מה שרואים זה שומן. וחמה שיפנו לעזרה? הרי עזרה-עליה במשקל-השמנה.
זה ההגיון האנורקסי.

אף פעם לא היית אצל הרופא, שאמר לך שאת רזה מידי ? אף פעם לא עלית על המשקל וראית שהbmi שלך עבר את הקו התחתון? אף פעם לא שמת לב לזה שאת לא אוכלת כמו כולם ? אף פעם אף אחד לא העיר לך, גם לא ההורים שלך על המשקל?

אתן לא חיות בתוך בועה למען השם, אתן יודעות מה מתרחש, אתן פשוט ממשיכות עם זה , בשביל להמשיך להרזות בשביל להגיע לנקודה שיהיה טוב לכן עם עצמן, אבל לא מבינות שאין נקודה כזו, זה נקרא לחפור את הבור של עצמך, בגלל זה אנורקסיה זה בעיה שאתה יצרת לעצמך ולא אחרים הפילו את זה עלייך.

שוב, הכותרת של השאלה היא "ה אתם חושבים- חולות אנורקסיה ובולמיה אשמות במצב שלהן? או לא?" כן, הן אשמות בזה שהן לא אוכלות או מקיאות אחרי ארוחה, לא אף אחד אחר עושה את זה במקומן.

נמה, את רוסיה נכון? ככה חושבים בתרבות הרוסית, חשיבה מזעזעת.
בן אדם לא תמיד יכול "לשנות את החשיבה שלו ולהתרפא", יש אנשים שמאוד רוצים את זה תאמיני לי, לפעמים הם אפילו לוקחים כדורים מאוד כבדים כי פשוט שום דבר לא עוזר להם.
אבל אלה דעות מאוד מיושנות מלפני כל החקר, את יכולה לחפש בגוגל תמונות של מוח רגיל לבין מוח של מישהו חולה דיכאון, ואז תביני שמחלה נפשית היא בעצם גם מחלה פיזית, זה לא משהו מדומיין, אשכרה יש תאים במוח שפשוט נסתמים ולא מאפשרים זרימה תקנית של דם.

אתה מתחיל בסדר ומסיים כמו קשה הבנה. זה כמו לומר לדיסלקט שהוא אשם בזה שהוא לא מצליח לקרוא.
עזוב אני כבר מאסתי מלהסביר.
כנראה שאנשים בחיים לא יבינו את הסבל והקושי וכמובן תמיד יאשימו.
אני מקווה שיום יבוא ותבין במה טעית ואני מקווה שזה לא יהיה כי חוית את זה על בשרך אלא כי החכמת.

תודה רבה שאת קוראת לי דיסלקט/קשה הבנה , זה מאוד בוגר מצידך.

אין מה לעשות, זו דעתי.
אני לא אוהב שאנשים מאשימים את כל העולם ואחותו, מי שרוצה להתבסס ברחמים עצמיים ולבכות על החיים והגורל שהוא קבע לעצמו מוזמן לעשות את זה.

אגב, סבלתי בעצמי מאנורקסיה + דיכאון קליני מאז שאני בן 8 בערך.
הדיכאון נשאר, אני מבין מחלות נפשיות, אבל אני לא יאשים את העולם שהוא זה שנתן לי אותם.

אחי זאת מחלת נפש... אתה שומע את כל הדברים האלה אבל לא תחלחל לך שזאת אשכרה בעיה, חולי נפש חושבים אחרת ממני וממך

מי קרא לך דיסלקט? נתתי את זה כדוגמא. תקרא שוב.

אנונימית הגזענות שלך מזעזעת לא פחות

הסביבה משפיעה על אנשים כאלה או אחרים. יש כאלה שלוקחים אתזה באיזי ויש כאלה שממש קשה להם להתמודד, וזה בסדר.
אני חושבת שלא לאכול לפעמים בא כצורך להעניש את עצמך על מי שהסביבה גרמה לך לחשוב שאתה. וזה ב ס ד ר. כל אחד מתמודד עם זה בצורה שונה, וזה בסדר.

תנו לי להגיד לכם משהו,
בגלל איך שאתם מתבטאים יש יותר ויותר אנשים שיש להם בולמיה/ אנורקסים.
חילוקי דעות זה בסדר. אבל צריך לדעת איך להגיד את הדעה שלך בצורה שלא תגרום לאף אחד לעשות משהו קיצוני.

אני חושבת שחצי חצי. לי היו הפרעות אכילה לא מוגדרות משהו דומה לבלומיה, ונכנסתי לזה בלי לשים לב שזה קורה והרבה מזה בכלל לא היה בשליטתי ואפיחו כשניסיתי להיות רגילה זה לא ממש עבד והמשכתי להתנהג עם אוכל בצורה מוזרה אבל הרבה פעמים גם הכנסתי את עצמי בכוונה למקומות לא טובים ולא מפסיק דאגתי לעצמי וגרמתי לעצמי נזקים. אני חושבת שזה באמת תלוי בבן אדם כי יש כאילו שכן יכולים לעזור לעצמם ולא עושים את זה (כמובן שאי אפדר לשפוט כי אף אחד לא יודע כמה קשה להם או מה הם עוברים שגורם להם לא לרצות לעזור לעצמם, אבל זה עדיין אומר שיש להם חלק בזה), ויש כאיחו שעושים הכל אבל לא מצליחים כי זה חזק מהם. אני חושבת שזאת שאלה שצריך לשאול כל אדם בנפרד כי אין תשובה אחת אחידה לכולם. כל אחד והמקרה שלו.
את גם סובלת ממשהו דומה? תמיד אשמח לעזור!!

קודם כל להוריד את המילה אשמה- היא לא קשורה פה אין פה אשמים.
בתור משהי שיש לה הפרעות אכילה זאת לא תשובה חד משמעית של כן או לא , זה הרבה יותר מורכב מזה.
מצד אחד ממש ממש ממש לא.
למה? כי את לא בוחרת להרגיש כמו שאל מרגישה ולחשוב את כל הדברים הרעים האלו על עצמך.. אם הייתי בוחרת איך להרגיש לא הייתי מרגישה ככה זה לא משהו שאפשר לשלוט בו. אפשר לנסות לעשות דברים ואולי ההרגשה תשתנה אבל זה לא תלוי בך....
בנוסף, זאת הפרעה נפשית זה קשור ונובע כתוצאה מאירועים שעברת בחיים / עוברת, ככה שאת לא וכולה בכלל להיות אשמה זה נובע מהלא מודע, ממקום שנפגע אצלך ומתבטא בצורה כזאת.
אף אחת לא בוחרת להיות אנורקסית או בולימית או בהשמנת יתר.
ולמה כן זאת בחירה? כי זאת בחירה לא לאכול או כן לאכול או כמה לאכול, וזאת בחירה אם להמשיך לרדת במשקל או להמשיך לעלות , הדברים הטכניים בהתחלה חשוב להדגיש הם בחירה- כמו שמישהו מחליט לעשן סיגריה ואז שהמצב נהיה הרגל זה כמו התמכרות שגם אם את מנסה לצאת ממנה את לא מצליחה כי כת כבר בפנים. כמו עם סגריה התחלת המשכת והתמכרות או כמו אלכוהול וסמים.
הפרעות אכילה והסימפטומים שלהם הם התמכרות לכל דבר ואני לא ממציאה אני יודעת מחוויה אישית.
אי אפשר להיות אשמים בזה , את לא יכולה להיות אשמה שמשהו אצלך בנפש לא יציב, ואת לא יכולה לדעת שזה מה שיקרה לך..