ההורים שלי עומדים להתגרש

אני יודעת שזאת החלטה שלהם ואני יודעת שלא מת העולם ושמה שהכי חשוב זה שיהיה להם טוב אבל זה קשה לי. זה כלכך קשה לי. הם כל הזמן רבים ולא מסתדרים. מבחוץ זה נראה שהכל טוב. אבל אם רק היו רואים מה שקורה באמת בפנים.

ההורים שלי חושבים שאני לא יודעת. כנראה שהם חושבים על זה כבר הרבה זמן.
אני יודעת שזאת החלטה אך ורק שלהם ושהכל יהיה בסדר.
אבל כרגע שאבא שלי בחו"ל זה נותן להם כביכול "זמן למחשבה".
זה מעצבן אותי שעל דברים כאלה לא מתייעצים איתנו.
אמא שלי עצבנית מאוד בזמן האחרון, זה הגיע למצב שהיא "הענישה אותי" שזה ממש מוזר! העונש האחרון שקיבלתי היה בכיתה ג. אני בכיתה ט. מה נסגר?
היא "לקחה לי את הטלפון וריתקה אותי לשבוע".
מה שעוד יותר מעצבן אותי בקטע הזה שאת כל העצבים שלהם הם מוציאים על דברים לא קשורים.
אם הם כלכך לא מסתדרים שיתגרשו וזהו, למה לעשות את זה? לפגוע בנו, להוציא מאתנו את המיץ עד שכל זה יקרה. בשביל מה? זה קשה לי, אני מרגישה לבד.
לא סיפרתי את זה לאף אחד. הסתרתי את זה מכל החברות שלי חוץ מאחת. שהיא אומרת לי לתת לזמן לעבור. אבל זה קשה לי.
אז שלחתי לאמא שלי הודעה -
"נמאס לי מהכל. אני מרגישה כלכך לבד ואף אחד לא מבין אותי חוץ מ***. במקום להקשיב לי ולבעיות שלי כמו כל הזמן, מה שאת עושה זה מוציאה עליי את העצבים כאילו אני זבל, ולוקחת לי את הטלפון כאילו זה יעזור, זה רק מחמיר את הכל.
את לא מבינה כלום!"
הקטע הוא שאני חושבת שהגזמתי.
אני יודעת שאני כועסת, עצובה, בודדה כרגע.
אבל זה כלכך מעצבן שאף אחד בבית שלי לא שם עליי. כאילו אני תינוקת.
לא מספרים לי כלום וגם שעושים את זה אז זה עוד יותר גרוע.
מה אני עושה?