אני רוצה להיות במשטרה צבאית לחלק דוחות על דיגום של חיילים אבל מפחד שירביצו לי כי אני חנון מה לעשות?

סורי על המילים אבל זה לא חנון זה מניאק

ואם זה התפקיד שאתה רוצה אז אל תשים על דעות של אחרים ותבקש מהצבא את התפקיד הזה(רק אל תבקש ככה)

אני לא חושבת ש מצ הם מנייאקים
בסופו של דבר הם ממלאים תפקיד שנתנו להם למלא
התפקיד שלהם קיים כי הוא נחוץ

הנה פוסט שכתבה מצ שמצאתי במזל כי ראיתי אותו לפני איזה חודש:
היי, קוראים לי צליל ואני שוטרת צבאית.
בגיוס שלי, עוד לפני שידעתי מה זה צה"ל, הגעתי לטירונות הכי קשה מבחינת משמעתית בצבא.
כל היום צורחים עלייך, מתזזים אותך ומשפילים. אסור לצחוק, אסור לחייך, אסור לדבר ואפילו אסור להסתכל למפקדים בעיניים.

לכל אלה שמבקרים "בעיה שלך שבחרת בתפקיד"
זה לא שבאמת אנחנו בוחרים בתפקיד הזה או שיש לנו ברירה אחרת.
בכל זאת שמחתי שהתגייסתי. רציתי להרגיש את הצבא, לחוות חוויות ולצבור חברים. אמרתי לעצמי "לא נורא, זה יעבור. בקורס הם פחות קשים" ובאמת כשהגענו לקורס המשמעת ירדה, אך קיבלנו את הכומתות שלנו..

ניסיתם פעם ללכת במרכזית עם כומתה כחולה? המבטים, העקיצות, קשה להתמודד עם זה.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שחזרתי ברכבת עם הכומתה. התיישבתי בספסל ליד שני חיילים והם פשוט קמו והלכו לשבת בספסל ליד. אנשים מקללים, צועקים, וגם מוסיפים אצבע משולשת פה ושם כדי לגוון.
התעצבנתי, אבל השתדלתי להתעלם.

כשהגעתי לסדיר הלכנו אני ועוד חייל מהבסיס שלי למשימה הראשונה. היא התארכה יותר מדי ונאלצנו לאכול בבסיס שבו היה צריך לבצע אותה. בדרך לחדר האוכל כרגיל היו המון מבטים מביישים. חיילים הסתכלו עלי עם כעס בעיניים כאילו אני לא חיילת כמוהם. כאילו אני אוייבת.
הרמתי את ראשי, לא הסכמתי לתת להם לדכא אותי..
קצת לאחר מכן חבורה של חיילים עברו ופשוט ירקו לכיווני וקיללו. רציתי לבכות, לא ידעתי מה לעשות.
התיאבון כבר אבד לי..

עכשיו אני כבר שנה וחודשיים בצבא. היום הלכתי עם עוד חיילת למשימה - לקחת את הניידת למוסך. עצרנו בצד כדי לכוון את הוויז, ובזמן שחיכיתי שחברה שלי תסדר אותו, ראיתי שני אנשים על קטנוע נוסעים ומביטים בנו. ואז פתאום אחד מהם העיף משהו לכיווננו, שמענו בום.

יצאנו מהניידת וראינו שכל הפנס התפוצץ וברצפת הכביש מונח מין כלי מאולתר של שני מקלות מחוברים לאבן. כלכך נבהלנו, באמת רציתי לבכות. הכי עצוב זה שאם הוא היה פוגע בנו הוא היה הופך להיות גיבור.

אז לאותם שני אנשים: יצאתם גברים ועכשיו אתם יכולים ללכת ולספר לכולם שפגעתם בניידת מ"צ.
רק חבל שאתם לא מבינים שאני חיילת בדיוק
כמוכם ולא אוייבת שלכם, וזה שיש חיילים שלוקחים את הכוח שלהם לרעה ,לא אומר שכולנו כאלה.
אז אני חיילת בצה"ל ולא "מ"צ מניאקית" - שתורמת שנתיים מהחיים שלה בשביל המדינה. מקווה שיום אחד תבינו את זה..

tzlil rooney bitan

למה שתרצה להיות בתפקיד כזה דוחה?
יש מליון ואחד תפקידים בצה"ל ודווקא את הכי מגעיל אתה מעוניין להיות? למה?
בגלל שעכשיו יש לך "כוח" מסוים?
זה פשוט דוחה.
ובאד צ'ויסס, מתי שתתגייסי והקליפס שלך יישבר או שהגומיה שלך תיפול בטעות ולא יהיה לך עם מה לאסוף את השיער בלי כוונה ויתנו לך דו"ח על כזאת שטות במקום לעזור לך, אז תבואי ותגידי שלהיות מ"צ דוחות זה תפקיד נחוץ.

לא ירביצו לך, אבל בהחלט לא מתים על מצ בלשון המעטה. יהיה לך קשה ויתייחסו אלייך לא משהו, אבל אם אתה נורא רוצה תבקש מהקצין מיון בבקום שיחליף לך שיבוץ למצ אני לא חושבת שאמורה להיות בעיה כי הרבה בורחים משם..

האמת שאוטומטית מפחדים ממשטרה צבאית לא משנה אם אתה חנון או לא
התפקיד בונה לך אישיות