ידעתם שהיו מקרים בודדים בהיסטוריה בהם אנשים מתו מרוב צחוק?

הנה כמה דוגמאות :
ב-24 במרץ 1975 מת מצחוק אלכס מיצ'ל, בנאי בן חמישים מאנגליה, כשצפה בפרק של סדרת הטלוויזיה The Goodies, שנראה בה סקוטי לבוש חצאית הנלחם בנקניק דם מרושע באמצעות חמת-החלילים שלו. לאחר עשרים וחמש דקות רצופות של צחוק, מיצ'ל גלש מטה על הספה ומת מדום לב. אלמנתו שלחה מאוחר יותר מכתב לצוות התוכנית והודתה להם על שהנעימו כל-כך את רגעיו האחרונים של בעלה.

במאה השלישית לפני הספירה מת הפילוסוף היווני כריסיפוס מסולי מרוב צחוק, לאחר שהשקה את חמורו ביין וצפה בו כשניסה לאכול תאנים.

אף כי מוות מרוב צחוק הוא אירוע נדיר ביותר, הרי שהרעיון שבה את דמיונם של סופרים ויוצרים לאורך השנים: אפשר לומר כי מוות מצחוק נפוץ בספרים הרבה יותר מאשר במציאות. בין השאר, אחת הדמויות בספר "מרי פופינס" מתה מצחוק בעקבות בדיחה שסיפר לה אביהם של הילדים גיבורי הספר; בספר "החיים, היקום וכל השאר" של דאגלס אדמס מתה מצחוק דמותו של פְּרָאק, אחרי שנגלה לה פרט משעשע במיוחד מחייו של הגיבור; ב"עיין ערך: אהבה" של דויד גרוסמן מת זלמנסון מרוב צחוק בתא הגזים במחנה השמדה.