מה הייתם עושים אם.. (אני מתחננת אליכם שתקראו, זה חשוב לי)

מאז שנולדתם אף אחד לא באמת אהב אתכם. חייתם במלחמה בארץ אחרת כילדים אבל בסוף הגעתם לישראל. מאז שהגעתם גרתם בבית קטן עם משפחה מרובת ילדים. התחלתם לעבוד בגיל 11 בעבודה של ההורים, האחים היו עוזרים לפעמים להורים בעבודה אבל אתם הייתם הקבועים - כל החיים. עד שההורים נפטרו. הולכים לבית ספר, חוזרים - מהר שיעורים, וישר לעבודה. זה אומר לוותר על יציאות והכל. בסדר, גדלתם בכמה שנים, אחד מהאחים נפטר, התחלתם לעזור בתשלום חובות. סיימתם תיכון והכל אבל לא היה לכם כסף כדי להןציא את תעודת הבגרות ככה שהכל הלך לפח. ומאז פשוט עבדתם בעבודה של ההורים, עושים את עבודות הבית, וככה עד שהתחתנתם. נשמע כמו סיפור סינדרלה?
הבאתם שלושה ילדים לעולם, הם יצאו ההפך מכם, מפונקים. עשו לכם צרות - אבל אתם דאגתם להם להכל. השנים עברו, הבן זוג נפטר (וכמובן שעוד אנשים נפטרו באמצע הדרך). אחת מהילדים שכבר נערה, עושה צרות שלא מהעולם הזה. והחיים שלכם דפוקים. אתם מתעוררים בחמש בבוקר, מארגנים ומסדרים הכל, רואים את הבת שלכם משתרעת על המיטה, עובדים בעבודה קשה ומשעממת לבד ולא מרוויחים אפילו גרוש. (אפילו שאתם מרוויחים ממש מעט, אתם דואגים שלילדים יהיה הכל, אפילו שהילדים מתנהגים אליכם רע). אנשים עושים מכם לעג, הפכו אתכם לצחוק, דופקים לכם ברזים. בכל יום אתם עובדים, מנקים, מסדרים, עושים קניות, מבשלים והכל שוב שוב ושוב. כל יום. והכל לבד. מה תעשו, איך תמשיכו אם אתם כל כך מיואשים ולבד?