קשה לי עם הרואקוטן אני כבר לא יודע אם זה אמור להיות ככה, אם הוא גרם להכל ואם בכלל הייתי אמור להתחיל לקחת אותו

פעם היה לי עור רגיל ושיער מבריק. עד בערך גיל 16 וחצי העור שלי היה טוסיק של תינוק עם נמשים.
ואז התחילו מעט פצעי בגרות, ולאט לאט החמירו. עד גיל 18 עזרו משחות ובגיל 18 התחילו להיות לי חצ'קונים ממש מזוהמים, ולפני 78 ימים התחלתי לקחת רואקוטן בהמלצת הרופאה.
העניין הוא שבחיים העור שלי לא היה נראה ככה. יש לו צלקות אקנה, הוא רגיש, קשה להתגלח איתו, הוא אדמומי, השפתיים נראות רע. הנמשים דהו. זה נראה שאין סיכוי שהעור הבריא שלי יחזור, למרות שהרוקחת אמרה שהעור שלי מגיב בצורה בריאה יחסית לרואקוטן כי הוא "מבריק למרות שאני לא משתמש במוצרים עם שמן".
מחרפן אותי למרוח קרם הגנה (בשילוב קרם לחות) כל יום. ולדאוג לשפתיים שלא יתייבשו.
אני כבר חצי מרגיש בחורה וחצי מיואש מעצמי.
באמת שאני מסתכל על עצמי בתמונות של פעם והייתי נראה טוב וזהו אני מיואש, העור שלי נראה כאילו הוא לא ישתקם ומלא צלקות וחורים...
יש כאן מישהו שעבר טיפול ברואקוטן ויכול להרגיע אותי שזה נורמלי ושהכל יעבור ושלא נהרס לי העור לעולם? אפילו השיער שלי איבד מהברק שלו, מחום בהיר הוא יהיה כהה יותר...
אני בוכה כמו בחורה אבל זה כואב ומציק ואני לא רגיל להתעסק ככה עם המראה החיצוני שלי ופתאום אני צריך לדאוג שלא יתפרק לי האף כתופעת לוואי של התרופה הזאת...