דברים שרק אנשים עם חרדה חברתית יבינו?

ההרגשה שמרגישים כשנמצאים במקום עמוס בבני אדם..

שלא הבנתי שאלה מסויימת במבחן אז אני מעדיף לנחש את התשובה מאשר לפנות אל המורה לעזרה.

ההרגשה שהמורה עושה סבב וכל תלמיד עונה בתורו על שאלה ואז שזה מתקרב לתור שלך אתה נכנס עוד יותר ללחץ ומנסה לנחש מה המורה תשאל ולשנן בראש את התשובה.

שאתה מרגיש שכולם בוחנים אותך ומסתכלים עליך

שאתה במקום עם הרבה אנשים ואתה רוצה פשוט לברוח אבל אתה חייב להיות שם....

שאתה צריך להקריא בשיעור אנגלית מול כל הכיתה

שלא מצליחים להיכנס לשיחה ואז פשוט יושבים שם בשקט.
כשאומרים שאני מאוד שקטה וואלה?? לא ידעתי

שמתקשרים אלייך שאתה באוטובוס או במקום שאנשים יכולים לשמוע, ואז אתה פשוט לא עונה.
שמקראים שמות ואת יודעת בדיוק מתי יגיעו אלייך אז את כבר מכינה את עצמך.
שאת צריכה לרדת באיזשהי תחנה שאת במונית שירות, ואת מכינה את כל הנוסחאות למה תגידי לפני שתירדי.
שאת נכנסת לבית ספר ועולה במדרגות ואז רואה חבורה של בנות מהכיתה שלך ואז את מהר יורדת ועולה במדרגות מהכיוון השני(כן, כן)
לחכות בתור בחנות בגדים עם מלא אנשים.
לעמוד ברמזור שמולך יש מיליון אנשים.
להכנס לקניון עמוס.
ללכת למפגש משפחתי, כיתתי
לחיות(?)

כשצריל לדבר מול אנשים וכל שניה יש צורך לבלוע, ואי אפשר להגיד משפט ארוך מבלי שהצורך לבלוע יטריד אותך

שאתה רוצה לדבר אם מישהי אבל מפחד ואד שאתה ניגש אז יוצת לך שטות מהפה

כל מילה שיוצאת מהפה שלך עוברת סינון קפדני.

כל אירוע שקורה אתה חושב מה יכול להשתבש, איך תגיב, מה תגיד מתי, לתכנן הכל כולל הכל.

לתכנן מה להגיד בצורה מדויקת ואז לשכוח.

שיחות עם אנשים לא מוכרים.

כשאף אחד לא באמת מבין אותך.

לחצות את הכביש שיש מכוניות (מקווה שאני הלא היחיד חח).

הרגע הזה שאתה מעדיף ללכת לאיבוד ברחוב ולא למצוא את הדרך הביתה כמה שעות מאשר לפנות לאדם אחר לבקש עזרה.

מעגלי שיח.

שיחות פלאפון.

שמישהו אחר צוחק להיות בטוח שזה עליך.

חבורת ילדים זרה.

ההרגשה הזאת שכל דבר שקורה שופטים אותך ואתה אשם בכל דבר שקורה.

וואי ממש לחצות כביש שיש מכונית זה כל כך מפדח

לעבור לצד השני של הרחוב שיש חבורת נוער...

כשהמורה לספורט מבקשת להתחלק לזוגות ואז את נזכרת שאין לך חברים בזמן שכולם כבר בזוגות ואת עומדת כמו סתומה

זאת שמעליי
כלכך נכון במיוחד החלק האחרון שהמורה מקריאה שמות ותמיד יוצא לי קול מוזר

דופק לב חזק ולחץ לפני שאתה צריך לדבר מול הכיתה

שקוראים בשם שלך ואתה לא יודע אם להגיד כאן או פה או באיזה טון להגיד
ששואלים אותך שאלה מול כולם ואתה יודע את התשובה אבל מרוב בושה לא יוצאות לך המילים
שעושים סבב קשוחח*_*

שרק אתה עומד באוטובוס כדי לרדת בתחנה וכולם יושבים (רק אני?)

תזוזה באמצע דיבור מול קהל

כשיש שאלה בכיתה שאף אחד לא יודע את התשובה עליה חוץ ממך וכל כך בא לך לענות אבל אתה לא יכול כי אם תרים את היד כי כולם יבהו בך ויהיה לך התקף לב

אויי בולל
אני מתפדחת להצביע זה משפיל בעיניי

לחשוב אלף פעם לפני שמוציאים מילה מהפה וגם אחרי שהוצאת להתחרט על זה ולחשוב שיצאתי טיפשה והייתי צריכה לשתוק

שזה מעצבן שאתה בן אדם שונה לגמרי אחד על אחד מאשר בקבוצה

אוף כל מה שרשמתם פה נכון לגביי ואני מזדהה עם הכל
אני מפחדת עכשיו שיש לי חרדה חברתיתת

לא מתעטת בכיתה כי אתה לא רוצה שיסתכלו עליך או יגידו לך לבריאות.
כנל גם לגבי השתעלות אני אישית פשוט נחנקת למוות.

כשהמורה פשוט מכריחה אותך להגיד את התשובה ואתה חייב אז אתה מקריא ומגמגם תוך כדי ואחרי זה בא לך למותת

כשאומרים לך מה אתה כל כך מפחד? זה כולה להרצות מול הכיתה.. זה כולה להקריא את התשובה... זה כולה כולה

יש לי כמעט 0 ביטחון עצמי.
עליתי לכיתה ז', התחילו הפרזנטציות שצריך ללמוד בעל פה, פחדתי נורא יש לי פחד קהל.
למזלי עזרתי כוחות, ואמרתי שאני חייבת לעשות את זה.
מפה לשם, קיבלתי 100 בפרזנטציה במורשת בעל פה.

שאת לבד בהפסקות ואת פוחדת לעבור לייד "מקובלים" שלא יצחקו עלייך או בכלל לצאת מהכיתה..

זה חרדה לפחות שלי

תמיד אני ממש רוצה להגיד משהו ולא אומרת בסוף או מדברת דווקא כשאף אחד לא מקשיב ואז מתבאסת