גם לכם קורה שאתם נכנסים לדיכאון באמצע החיים?

תקשיבי, יש הבדל בין להיות בדיכאון להיות מדוכאת.
דיכאון זאת מחלה נפשית(את יכולה לקרוא עליה באינטרנט ולראות מה זה אומר כשיש לך דיכאון, ממה זה נובע ומה ההשפעות של זה, אם זה מעניין אותך. אני אישית זוכרת רק איך עובד דיכאון כרוני אם אני לא טועה, ואני לא רוצה לבלבל). להיות מדוכא זה רגש(שזה אומר להרגיש שאין כוח לכלום וכנראה מה שאת מרגישה). עברית לא עובדת טוב בקטע הזה, כי אפשר לומר מדוכא גם בהקשר של יש לי דיכאון וגם בהקשר של הרגש. באנגלית יש לזה 2 מונחים, depressed שזה אומר בדיכאון, וfeeling down שזה הרגש "מדוכא".
אי אפשר לאבחן את עצמך בדיכאון, זה משהו שמומחה אמור לאבחן. לא כולם יודעים להבדיל בין תחושה חולפת שנובעת ממשהו חולף, לבין ממש דיכאון.
אני לא אומרת שאין לך דיכאון (וזה גם לא להיות בדיכאון, זה שיש לך דיכאון. כמו שאת לא אומרת שאת בצינון, את אומרת שיש לך צינון), אני אומרת שלא כדאי לך לומר שיש לך דיכאון אם את לא מאובחנת.
לא כדאי להחליט שיש לך איזושהי מחלה בלי שאתה בטוח ב100% שיש לך אותה, כי אז אם אין לך אותה, הגוף יכול לפתח אותה. אם תשכנעי את עצמך שאת חולה עם חום, הסיכויים שלך להיות חולה עם חום גדלים.
דרך אגב, גם לא כדאי לך לשכנע את עצמך שאת הולכת להיכשל בהיסטוריה. הדבר הראשון שצריך לדעת לפני שנכנסים למבחן זה להאמין בעצמך, אחרת יהיה לך הרבה יותר קשה.
אני נכנסתי למבחן במתמטיקה שלא ידעתי אליו *כלום*, אבל האמנתי שאני יכולה להצליח כי הייתי חייבת לעבור אותו, והתחלתי לענות על מספיק שאלות בשביל לעבור. זה אמנם לא 100, אבל זה לפחות עובר.

בנוגע למי שדחית, אני מבינה אותך. זה מפחיד להיכנס למערכת יחסים פעם ראשונה. אבל ההיגיון של "אין לי חברים, למה שיהיה לי חבר" פוגע בך, ורק בך. את צריכה להבין שזה מגיע לך, את אדם טוב. אף אחד לא צריך לסבול להיות לבד, ולכולם מגיעה אהבה.
את פוגעת בו יותר כשאת מסרבת מאשר בלצאת שבוע ולהיפרד, כי אם תנסי לצאת איתו ותראי שזה לא הולך, ולפחות תוכלי להסביר לו את הסיבה ואת הפחדים שלך. אבל לא נתת לזה צ'אנס. למה? כי את מפחדת.
אם את באמת רוצה לצאת איתו, אם את מרגישה כלפיו משהו, תנסי בכל זאת לדבר איתו לדעתי. תנסי.
בנוגע לצו הראשון, באיזו כיתה את?

שואל השאלה:
אני כיתה י"א. תודה על המענה 3>