מאז שהייתי קטנה קינאתי באחותי הקטנה

אל תקנאי היא אחותך את צריכה לתמוך בה ותמצאי גם את משהו שאת טובה בו או שלא את
לא חייבת להיות זה בסט

דה*

מאז שהיית קטנה קינאת באחותך הקטנה? ילדה היא אחותך הקטנה מה יש לך לקנא בה אין כבר מה לעשות את יכולה אולי במקום להיות תחרותית להפוך את זה לתחומי עניין משותפים ולזמן איכות ביחד... שאלה יהיו הבעיות שלי.

וגם את לא אמורה לעשות תחביבים כדי להיות בהם הכי טובה את צריכה להנוצ מהם ללא שום סיבה להספיק

שואל השאלה:
יש לי לקנא בזה שתמיד התייחסו אליי כילדה הפחות מוצלחת, איך אני אמורה להרגיש לגבי זה?
אני לא רוצה לבלות איתה אני כבר לא סובלת אותה ואני לא יכולה לסבול את המצב הזה

בגלל זה את לא סובלת את אחותך?! באמת ?! תתאפסי על עצמך את גדולה ממנה

שואל השאלה:
את לא יודעת איך זה מרגיש שכל המשפחה שלך מתעלמת מקיומך או שסבא שלך אומר שאחותך היא האור של חייו ותמיד מתעלם ממך
פתאום כשהתחלתי לציור הם שמו לב אליי כי אני טובה בזה ועכשיו היא תקח גם את זה

אצלי אחותי יותר יפה ממני , והיא אלופה בציור פי מליון ממני ולה קונים מלא ציוד ולי לא. אבל זה לא מזיז לי... כי בעיקרון היא אחותי ואני מתה עליה ואם היא טובה בטירוף במשהו אני שמחה בטירוף בשבילה

שואל השאלה:
כל הכבוד לך על הפרגון.. אני לא מצליחה.

אחותי הקטנה בדיוק ככה
כל הזמן המשפחה אומרת שהיא החולשה שלהם וכשהיא בוכה אי אפשר לומר לה לא
תמיד מקבלת מה שהיא רוצה בלי אפילו לבקש העיקר אני צריכה יומיים להתחנן לאמא שלי שתקנה לי משהו
נמאס ממנה מיררה לי את הילדות המפלצת.

לפחות עוד שלוש שנים אני יתגייס לצבא ולא יצטרך לסבול את זה עוד הרבה

שואל השאלה:
זאת בדיוק הסיבה שכבר בא לי להתגייס ולעוף מהבית כבר

אני מבין אותך.
אבל תדעי שזה לא רק בך הכישורים, כי אתן שונות בתכלית, אפילו שעל פניו זה נראה כאילו היא יותר טובה, בכל מקרה מה שאת יכולה לעשות, טהמסע חיים שאת תעברי, היא לעולם לא תוכל, כי את עוצבת במיוחד למטרה מסוימת והיא עוצבה למטרה אחרת.

תתמקדי בעצמך לא בה, תנסי לשפר את עצמך לא אותה. מצרפת סרטון על קנאה תשמעי זה חשוב בהצלחה.

גם אחותי יותר יפה ממני, ומוצלחת יותר ממני, אבל היא אחותי הגדולה. ואני לא קינאתי בה בחיים, אני אוהבת אותה וההבדל היחיד זה שההורים שלך לא מתנהגים בסדר, כי הם לא צריכים לתת לך להרגיש פחות טובה ופחות יפה ופחות אהובה.
בחיים ההורים שלי לא נתנו לי להרגיש ככה, תדברי איתם ותגידי להם שזה מפריע לך.

בת כמה את?

שואל השאלה:
16

בגיל מעט יותר קטן אחי הבכור התחתן וקיבל המון צומי באירועים משפחתיים ואני פירשתי את זה לא נכון וחשבתי שהוא איזה אליל והוצאתי אותו מפרופורציות.
תמיד השוו בינינו רק במראה החיצוני אבל דאגו שלא להעלות לי את האגו ולהגיד ש"הוא מוצלח אבל". והוא באמת כזה, ויש הרבה דברים להעריך אותו עליהם.
וכמובן אכלתי את עצמי מקנאה, הייתי רגיש במיוחד. גם אנשים וחברים קרובים כל הזמן דברו על כמה שהמשפחה/הורים שלהם מוכשרים ושיש להם ועל מקומות שהם התקבלו אליהם.
אממ קיצר אז באירוע שהיה אחרי החתונה שאחי קיבל את כל הצומי הבאתי גם את חברים שלי וישנו בלילה וקבלתי את כל האנשים המתנשאים והמוכשרים שבסביבתי. וזה לא שהם זלזלו בי, פשוט לא הרגשתי מוערך כמו שהערכתי אותם.
אז נשברתי והבנתי שהבטחון עצמי שלי ברצפה ושמשהו אצלי חייב להשתנות. כל זה היה לפני 5 שנים כשהייתי בן 14 ולקח עוד שנה וקצת לחשב מסלול מחדש.
בחיי הייתי כזה קנאי, אבל היו כמה דברים שהחלטתי לשנות ולבדוק:
א. לנסות את הכשרונות וההצלחות שלהם בעצמי.
ב. להתקרב אליהם יותר ולתת להם להתרברב, לפרגן להם בהתחלה רק במילים, ולאט לאט זה הפך גם לפרגון רציתי.
ג. התייחסתי יותר לאנשים שהתברר שכן אחזו ממני (גם לך יש כאלה, תמיד יש).
ד. להבין מי אני, ולאהוב את עצמי.
היו עוד כמה גורמים לזה שנשברתי, שלא דווקא קשורים אלי, אבל אפשר להסתפק בזה.