אשמח שתקראו משהו שאני כתבתי. כמובן שכל הזכויות שייכות לי, למקרה ויש כאן העתקות או משהו :) (אבל אשמח לקבל רעיונות להמשך)

"אתה ממש יפה מקרוב, אופק." אני מסתכל עליו. "אני חושב שאתה סתם מגזים." הוא עונה לי. "אם הייתי מגזים כנראה שהייתי מבחין בזה, לא?" חיוך עדין עולה על שפתיי, מתנוסס בגאווה מסוימת, שעדיין לא ממש ברור לי מהיכן היא הופיעה. "אם אתה אומר אתה כנראה יודע." הוא אומר, מלקק את שפתיו היבשות על מנת להפיח בהן רוח חיים, ואחר כך מסתכל עליי. "בכל מקרה גם אתה ממש יפה בעיניי." הוא ממלמל. סומק טבעי עולה על לחייו הבהירות, וגם אני מתמלא מבוכה בתוך כל זה. "אני שמח לדעת שאתה חושב את זה." אני מעלה את מבטי אל תוך עיניו הכהות. "אני שמח שאתה שמח." הוא אומר ואחר כך צוחק צחוק מתוק. כמה אני אוהב לשמוע אותו צוחק, וכמה אני אוהב לראות אותו מחייך, וכמה אני אוהב את המגע שלו, רך ומחוספס בו זמנית. כעת, כשאני קרוב אליו יותר מהרגיל, אני יכול ממש להריח את ריח גופו. ריח טבעי מהול בריח בושם גברי, זה לחלוטין עושה לי את זה, ואני לא באמת יודע אם אני אמור להרגיש רע ביחס לזה או לא.
אופק מרים את כף היד שלו, ושואל אם הוא יכול ללטף את פניי. אני לא מוצא הגה מפי, רק מהנהן בהסכמה. הוא מניח את כף ידו על לחיי תחילה, ועובר עם אגודלו על שפתיי. אחר כך ממשיך ללטף את סנטרי, את הלחי השנייה שלי, ואז את ידו השנייה הוא מקרב אל ידי, ובמפתיע כורך את אצבעותיו באצבעותיי. אני נושם עמוק. "למה שזה יקרה?" אני שואל. "כי אני רוצה שזה יקרה." הוא עונה לי. "לא כל דבר שאנחנו רוצים, אנחנו יכולים לקבל." אני מגלגל עיניים. "המשפט הזה לא תקף אליי." הוא צוחק שוב. זה יפה מאוד, הצליל הזה של הצחוק שלו.