שסבתא שלי הייתה בבית חולים היא עברה ניתוח לב פתוח זו הייתה התקופה אחת הקשות שעברתי בחיים , ועברתי. אני נזכרת ושוב בוכה

שהיא הדליקה נרות תמיד ביקשה שאלוהים יעזור לה להפסיק לעשן לפחות בשבת.
אחרי שהיא עברה את הניתוח הגיע יום שבת ואני שומרת שבת והמשפחה שלי לא ותמיד אמרתי לה סבתא דיי לעשן בבקשה ואז בשבת שאחרי הניתוח היא אמרה לי ככה: " שתדעי לך שבשבת הזאת לא עישנתי רק בזכותך כי את תמיד אמרת לי להפסיק לעשן ואמרתי שאת השבת הזאת אני לא אעשן גם בשבילך" שהיא אמרה את זה התאפקתי לא לבכות כי זה כל כך ריגש אותי שאני הצלחתי לגרום לה להפסיק את הדבר הזה"

אחרי כמה שבועות שהיא הייתה בבית חולים והייתי הולכת אליה מידי יום היא הייתה אמורה להשתחרר למילונית זה היה טוב היה שמח לשמוע את זה סוף סוף אני אראה אותה מחייכת והיא לא הרגישה טוב והחזירו אותה בחזרה למיון את היום הזה אני לא אשכח היא אמרה שקשה לה שהיא לא רוצה יותר שהיא לא יכולה לסבול את זה יותר ואמרתי לה " סבתא די להגיד את זה אני לא רוצה שתחשבי שנעזוב אותך אנחנו לעולם לא נעזוב אותך תזכרי את זה תמיד!! אנחנו החיים לא נעזוב אותך ותמיד נהיה איתך" מבלי לשים לב כנראה מישהי שהייתה שם שמעה אותי ואחרי חצי שעה שעה האישה באה לאמא שלי ואליי והיא אמרה איזו נכדה מדהימה איך היא אמרה לסבתא שלה אנחנו לא נעזוב אותך בחיים אנחנו תמיד איתך איל ששמעתי את זה פרצתי בבכי סבתא שלי ישנה ולא שמעה אותי בוכה . אוף אני נזכרת בזה ושוב בוכה קשה לי אני עברתי תקופה ממש קשה ואילו לי למי לפרוק את זה . אני כותבת את זה ושוב בוכה מה לעשות? אפשר לפרוק למישהו? ..