אני באמת לא יודעת כבר מה לעשות?

הראש שלי כבר לא יודע מה לעשות.
אני בי"ב אבל אני כאילו "מחכה" לרגע שיעיפו אותי כי אני לא באה ולא עושה כלום.
אני כן מנסה ואני באה ולומדת אבל אני לא עוברת מבחנים. ואני לא עוברת ספורט.
ואני פשוט מפחדת שיעיפו אותי כי לפחות עכשיו יש לי מסגרת אבל עוד קצת יעיפו אותי ולא תהיה לי מסגרת. ואני לא אעשה כלום. וכל העתיד שלי יידפק בגלל שיגעון שהיה לי בגיל 14 שהמשיך ל17.
אני מפחדת שאני אשאר ילדה בודדה מסכנה בלי בגרות לא חכמה שלא מקבלים אותה לשום מקום ואני אמות זקנה שלא עברה כלום בחיים.
כל פעם שאני אומרת שאני אצליח בחיים בלי תעודת בגרות יש מישהו שבא ומוריד אותי. ואומר שאני לא אצליח. כי היום הכל לפי תעודת בגרות. הכל.
ואני לא יכולה להתקדם בשום דבר אם אין לי את הבסיס. ואני פשוט דופקת לעצמי את החיים בגיל 17 ואני לא מבינה מה זה יכול לעשות לי אחר כך.
אני יודעת שלחלק מהמשפחה והחברים חשוב שאני אצליח.
אבל למורים בבית ספר לא אכפת.
הם לא מתייחסים אליי כמו שהם מתייחסים לתלמידים אחרים.
הם לא מתייחסים אליי שווה.
אני צריכה עזרה. אבל את העזרה שהם אמורים לתת לי הם נותנים לילדים אחרים.
ואני לא מקבלת כלום.
אני נשארת לבד ולא מבינה מה אני צריכה לעשות בחיים שלי ובסוף אני נותנת לעצמי להישאר בצד ולהידפק