מכירים את התחושה הזאת?

שאתם יודעים שמשהו רע הולך לקרות, והתקופה הטובה הולכת להיגמר
שכבר אין כוח לכלום ורוצים לפרוש מהכל
שהדיכאון פשוט מחכה למשהו שיקרה כדי לחזור
שיש משהו שאת יודעים שיעזור לכם אבל הוא רחוק מהישג ידכם
שפשוט קשה להמשיך לנשום והחזה לוחץ יותר כל ערב כשאתם לבד עם המחשבות.
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי
אני כבר לא נהנה מכלום ולא מצליח להתעסק במשהו שיעניין אותי
גם אין לי ממש עם מי לדבר אז זה לא עוזר למצב
רעיונות?