יש לי מלא ידידות וחברים אבל אני מרגיש לבד למה זה ככה?

שואל השאלה:
מציאות

כנראה הם לא מספיקים בשבילך

יש לך חברה?

למצוא אנשים זה קל.
למצוא אנשים שיהפכו לחברים, זה קצת פחות קל.
למצוא חברים עם גישה שדומה לשלך, זה כבר קשה.
למצוא חברים עם גישה דומה, עם תשוקות זהות... מה שנקרא "באותו ראש", זה כבר ממש נדיר.

למה?

סטטיסטיקה.
כל אחד שונה,
אז למצוא מישהו שמבין אותך ברמה גבוה וחווה את אותם הדברים... זה פשוט הרבה יותר נדיר.



אם בא לך לקרוא עוד:
אולי זו לא הסיבה שלך. אבל זו הייתה הסיבה שלי.
הייתה תקופה (שנים) שלא היו לי חברים בכלל.
בהתחלה לא דאגתי. אבל אחרי כמה שנים... התחלתי לחשוד שמשהו בי לא בסדר.
אני אוהבת להיות לבד, אבל לפעמים צריך מישהו שייתן לך 'קונטרה' ושיהיה מראה, או שייתן עצה מהזווית שלו.
ופתאום זה קרה. פגשתי בחורה חמודה ששונה ממני, אבל באה מאותו כיוון המחשבה שלי. והיא ממש עוזרת לי... לאט לאט נהיו כמעט חברות הכי טובות.
האמת היא שאין לנו ממש את אותם תחומי עניין, ובגלל זה זה קצת קשה (להיות חברות הכי טובות). אבל היא מזדהה איתי. ואם היא נותנת לי עצה, אז זה כאילו ש'אני' מזווית אחרת נותנת לעצמי עצה.
מאז נהיו לי עוד חברות.
וגם ידידות. פשוט כי (בינתיים) זה לא זה.
זה לא שאני מעריכה אותן פחות.
זה פשוט לא שם עדיין.
אז כשאני איתם, אני מרגישה קצת "בודדה".
כי הם לא מאה אחוז מכירות אותי, ואני לא מספיק פתוחה עדיין איתן. ואולי גם כי אנחנו לא הכי מתאימות. זה לא אומר שהתחברנו סתם, אנשים חברותיים הם אנשים טובים שטוב להיות בחברתם. אז אין לנו סיבה לוותר, אבל זה בסדר גם אם לא נתקדם.

אם לא הייתי פוגשת את הבחורה הזו הייתי ממשיכה לחשוב שהבעיה היא רק בי.
כשלמעשה סטטיסטית, מה הסיכוי שהייתי פוגשת מישהי מיוחדת כמוה?

סיימתי לחפור ;)