די נמאס לי ואני לא מפסיקה לבכות וכואב לי הלב הוא פשוט נשבר לי למה אני לא חיה כמו כולם שלא רואים את הדברים האלה?

סבתא שלי עברה ניתוח, היא עברה ניתוח ממש קשה.
ומאז הניתוח הכל השתנה ההתנהגות שלה הכל היא מדברת פחות יפה כי היא יותר עצבנית (לא אלי) הניתוח הזה גורם להרבה דברים ובניהם גם לעצבים כי תחשבו שבן אדם תקוע בבית לא יכול לזוז כואב לו כל הגוף.
ואני ראיתי אותה במלא מצבים, כל פעם הייתי בוכה כי היא עברה הרבה.
תמיד היא ודודה שלי או היא ואמא שלי רבות ואז סבתא שלי בוכה ונשבר לי הלב ואני יוצאת עליהן שיפסיקו כבר ואני רצה לסבתא שלי כי היא בורחת מהבית ( הולכת מהר ולא מתייחסת לאף אד) והיום היא הייתה ממש עצבנית והיא אמרה לי די לכי אני לא רוצה שאף אחד יבוא איתי אני אלך לבד בזהירות (כי אחרי הניתוח הזה קשה לחזור לשגרה) ומן הסתם לא עזבתי אותה ורצתי אליה והיא עושה דברים שאני לא רוצה הלגיד כאן ואני פשוט בוכה לא יכולה יותר נמאס לי למה אני לא חיה כמו כולם? שלא רואים את הדברים האלה?