מה הייתם רוצים לשאול מישהי עם הפרעות אכילה קשות? תשאלו אני יענה על הכל

איך הגעת למצב הזה ולמה ניגרם לך טראומה שגרמה לך להגיע למצב הזה

"רוצה להגיע לחמות" תשאלו אני אענה על הכל.
והשאלה:
מה את אוכלת בדרכלל

איך את מתמודדת עם זה

שואל השאלה:
הגעתי לדיאטנית מרצוני..
אין כל כך דרך להתמודד עם זה, אתה פשוט לומד לחיות עם זה, עם העובדה שלא כל מה שבאלך אתה יכול להכניס לפה כי אחר כך יהיה לך רגשות אשם מטורפים... כמובן שעם הירידה באו המון מחמאות שהעצימו לי את הביטחון בכמה רמות ומלא אמרו לי שנהייתי ממש יפה וכאלה.. אבל מה זה שווה להיות רזה ועצובה ?! עדיף להיות טיפה מלאה ושמחה. כי כן! אוכל זה באמת החיים, אי אפשר להיות שמח בלי מזון מתוק, מנסיון.

שואל השאלה:
לא נגרמה לי טראומה , הסברתי איך הגעתי למצב הזה בהתחלה.
ובקשר לשאלה אם אני מרוצה מאיך שאני נראת כרגע אז כן.. אני שמחה שרזיתי כי עכשיו אני יכולה ללבוש מה שבאלי בלי שיסתכלו עליי , ללבוש את הבגדים של החברות הרזות שלי וזה ממש העלה לי את הביטחון. אבל עם זה אני כן באיזשהו מקום מצטערת שהתחלתי עם זה, נהייתי ממש אובססיבית לתזונה שלי, אובססיבית למראה שלי, קטן לי התחת, קטן לי הציצי, המחזור עצר, ומי יודע לאיזה עוד סיבוכים גרמתי לעצמי בגוף, הוא פשוט חטף טראומה.
והמראה שלי חשוב הרבה פחות מהבריאות שלי

שואל השאלה:
לא התאשפזתי. הלכתי לדיאטנית ...

שואל השאלה:
ולא אני לא רוצה להגיע לשאלות החמות, עובדה שאני מאנונימי... פשוט אני רוצה לעזור לאותן בנות שבמצב שלי ויש להן דאלות .

שואל השאלה:
בדרך כלל אני אוכלת הרבה ירקות, קינואה, כוסמת, לחם קל, אני חייבת בשר אז חזה עוף, סינטה , פריכיות, סלטים ללא שמן בכלל..

חזר לך המחזור?

שואל השאלה:
היי, ראיתי רק עכשיו. לבנתיים לא חזר לי המחזור.
הסביבה ניסתה להוריד אותי מהעניין ולהגיד לי דברים כמו "את לא שמנה", "את לא צריכה להרזות", "בסוף תיהיי אנורקסית" אבל עם זה בא מלא מחמאות שזה העלה לי את הרצון להמשיך ..
וכן כל הזמן שאלו אותי, כפילו ילדות ניסו שאלמד אותן (כמובן שלא שיתפתי פעולה )

מה את עושה כדי להחזיר את המחזור?

שואל השאלה:
אוכלת כמה שיותר (כמה שאני יכולה להרשות לעצמי)

ואמרו לך להעלות במשקל?אם כן כמה

כמה זמן כבר אין לך מחזור?

שואל השאלה:
הדיאטנית אמרה לי לעלות 2 קילו ואין לי מחזור כבר 5 חודשים

ואת עושה ספורט? מרשים לך? ואיך ההורים שלך מגיבים? הם נוקשים איתך?

*אענה

שואל השאלה:
היה חופש גדול (השנה) ואני החלטתי להגיע ליום ראשון של כיתה ט רזה עם 5 קילו פחות (מה שבסוף יצא יותר אבל לא משנה) הייתי בהתחלה במשקל סבבה 53 למטר שישים אבל זה לא היה מספיק טוב בשבילי ..
אז הגעתי לכיתה ביום הראשון וכולם ריכלו עליי, ראיתי פשוט את המבטים שלהם, מלא שאלו אותי "את בסדר?!" "הכל טוב?!" "איך רזית ככה?!" וכל המורות פשוט נלחצו והמחנכת שלי לקחה אותי לשיחה וכל אחד פשוט כל אחד אמר לי שרזיתי.. התחילו לכתוב לי דברים באנונימי שאני אנורקסית, השוו אותי לפאטי מרעבים, המציאו עליי שמועות (שלא היו רחוקות מהמציאות אבל בסדר)..
בסופו של דבר הגעתי ליום הראשון 8 וחצי קילו פחות. המחזור שלי הפסיק, החלטתי ללכת לדיאטנית שתחזיר לי כת המחזור ותבנה לי תפריט מתאים, הביאו לי תפריט.. השתדלתי לעמוד לפיו מבלי לדלג על ארוחות. אובחנתי כאורתורקסית (מישהי שטו מאצ אכפת לה מבריאות) ולא יצאתי מהבית, כי כל פעם שיצאתי מהבית חברות שלי אצו למסעדות, לאכול.. אז פשוט נירקבתי לי בבית, כל דקה בלי אוכל זה היה סבל אז פשוט ישנתי כל היום ושמתי שעון מעורר לזמן שאני צריכה לאכול.. לא היה לי חיים באותה תקופה.

מה עשו הסביבה?
ניסו להגיד לך דברים ולשאול אותך על זה?

שואל השאלה:
לא אני לא עושה ספורט, ההורים שלי בתכלס מרשים לי אבל אני הפסקתי לעשות.. וההורים שלי לא נוקשים איתי וגם אם כן אני יודעת שהם רוצים רק לטובתי אז אין לי סיבה לכעוס או להתעצבן .

למה הפסקת עם ספורט?