איך להגיד להורים? אני מתביישת

תסבירי מה את חווה ביום יום, מה הדיכאון עוצר בעדך לעשות

תגידי שאת רוצה איש מקצוע שיאבחן אותך.
ההורים של היום תופסים תחת, חושבים הם יודעים הכל על ילדיהם, תגידי מה את חושבת שצריך לעשות ותסגרי תסיפור.
נב: גם אני בדיכאון ואני לא ממליץ לקחת תרופות.

תנסי להסביר להם מה את מרגישה. לצערי לי זה לא עבד וההורים שלו לא לקחו אותי ברצינות.. מקווה בשבילך שתצליחי :)

שואל השאלה:
1. תודה רבה לכולם! (וגירל פאוור אני מצטערת לשמוע)
2. זה לא שההורים שלי תופסים תחת, הם לא יודעים שאני מרגישה בצורה כזאת ושאני רוצה פסיכולוג (אני מפחדת כי אני לא יודעת איך הם יגיבו)
3. למה לא לקחת תרופות?

יש לתרופות האלה תופעות לוואי נוראיות. לפעמים הפסיכולוגים ממליצים.. תקראי באינטרנט על התופעות לוואי זה נורא

נסי לכתוב לצד שיותר מכיל ומקבל מבניהם (אמא או אבא) הודעה לגבי זה .

אתמול מישהי שאלה באתר האם מישהו מכיר את התחושה הזאת שבא לך לסיים את החיים האלו. כמובן שהיא כתבה את זה מתוך תחושה של ייאוש וצער, תחושה כזאת של דיכאון. אבל היא כתבה את זה כי הנושא הזה באמת מפריע לה והיא רוצה לשנות. אז כתבתי לה קצת על מה שאני חושב לגבי המצב הזה ואני מקווה שזה יעזור גם לך.

אני מכיר את התחושה הזאת די טוב מהעבר, אבל בנינו? מי באמת רוצה לא לחיות ? כולם רוצים לחיות בסופו של דבר אבל לחיות חיים טובים כי באמת מגיע לכולם חיים טובים.

כל מה שאנחנו צריכים לזכור זה את הדברים הבאים :

1 : הרבה עברו את זה לפנינו ויעברו גם אחרינו, אז איזו סיבה קיימת שאנחנו לא נעבור את זה גם ?

2 : להפסיק לרחם על עצמינו.
הרבה פעמים תחושות לא טובות מגיעות מרחמים עצמיים ודרמות שאנחנו עושים בכוונה כדי להרגיש חסרי אונים ומצפים שירחמו עלינו ויחבקו אותנו.

3 : להפסיק להקצין דברים ולחשוב יותר מדי.
דמייני את זה כבוץ תובעני, ככל שנחפור יותר בבוץ ככה אנחנו עלולים לשקוע יותר.
אם נצוף עליו לא נשקע. לכן אם לא נחשוב יותר מידי לא נשקע במחשבות של עצמנו ונכנס לדיכי.

4 : לזכור שעל שני דברים אסור לדאוג.

1 ) דבר שאפשר לשנות.
2 ) דבר שאי אפשר לשנות.

דבר שאפשר לשנות, תשני ! מה יעזור לך לדאוג עכשיו ?

ודבר שאי אפשר לשנות ? מה תועיל הדאגה ?!?!

5 : לא לקחת שום דבר כמובן מאליו.

אני רוצה לספר לך סיפור.
אדם אחד שלא עלינו ולא על אף אחד מישראל סבל הרבה בחיו מכל מיני דברים.
סיפר לי שהוא רוצה לגמור את החיים שלו בטענה שנמאס לו ושהוא לא יכול יותר.
האמת ? עם כל מה שהוא סיפר לי שעבר עליו אמרתי לעצמי בראש " מסכן אולי באמת עדיף שיעשה את זה " אבל ברור שלא הייתי נותן לזה לקרות כי חבל.
אז שאלתי אותו ככה : "תשמע, אני מסכים איתך על כל מה שאמרת. זה באמת לא נעים. אבל תאר לך שבנוסף לכל הצרות שלך גם היית עיוור מלידה. לא רואה כלום ומעבר לזה אתה סובל מזה שלא הולך לך בשום דבר ויש לך עוד את הצרות שלך.
היית קופץ או לא קופץ ?" והוא ענה "קופץ".
ושאלתי אחר כך : "ואם רגע אחד לפני שאתה קופץ, העיניים שלך פתאום היו נפתחות והיית חוזר לראות, קופץ או לא קופץ ? "
והוא ענה " חכה אחי תן לראות עולם הרגע חזרתי לראות תראה איזה יופי זו בטח מכונית וזה בטח עץ וכו' ... "
אבל רגע מה עם הצרות שלך ? למי אכפת מהצרות עכשיו תראה איזה יופי !

בדיוק ככה אנחנו.
כמו נקודה שחורה על דף לבן.
אנחנו יכולים להתמקד בנקודה השחורה הזו ולאכול את עצמנו בגללה, ואנחנו יכולים להתמקד בשאר הדף הלבן ולהנות ממנו. לא לקחת שום דבר כמובן מאליו ולזכור שהחיים בנויים מתקופות וגם זה יעבור ויהיה טוב אם נאמין כך.

ותזכרי, אם אין לך דאורדורנט טוב, אל תתייאשי ואל תרימי ידיים !

בשורות טובות וחג חנוכה שמח ! (:

שואל השאלה:
ד"ר שניצל
אתה מדהים!
הלוואי והיה לי פרח לתת לך!!
אמנם לצאת מדיכאון זה לא קל אבל זה בהחלט שימח אותי לאיזה רגע אז תודה רבה על זה :)

תמשיך לעשות טוב לאנשים!
חג שמח :)

את מדהימה בעצמך !
אני גאה בך שאת עושה מאמצים ככה ומשתדלת המון כדי לצאת מזה. ואני יודע עד כמה שזה לא קל לך אבל את לא מוותרת.
ואני יודע גם שזה הכי קטן עלייך בעולם אז אני לא דואג ובטוח שבעזרת השם בקרוב הכל יסתדר וגם זה יהיה מאחורייך.

תזכרי, בחיים הכל עובר חוץ מריח של קלמנטינה.
אני תמיד פה לכל דבר !(:

איך את יודעת שיש לך דיכאון אם לא עברת אבחנה של פסיכולוג?

שואל השאלה:
אני לא צריכה פסיכולוג שיגיד לי שאני בדיכאון כדי לדעת.
שבמשך שלוש שנים אתה בוכה כל יום במשך שעה על כלום סתם כי אתה מרגיש רע ושונא את כולם אתה יכול להבין שמשהו לא בסדר.
שאתה לא רוצה לקום בבוקר או לאכול או לצאת לאף מקום כי אתה מרגיש רע בלי סיבה אתה צריך לדעת שמשהו לא בסדר.
שאתה יושב עם חברים ונהנה ואחרי שניה המצב רוח שלך מתהפך ולא בא לך לראות או לתקשר עם אף אחד אתה יודע שמשהו לא בסדר.
שאתה מרגיש ריקנות כל הזמן, לא משנה איפה אתה נמצא ולאן אתה הולך אתה מבין שמשהו לא בסדר.
שאתה פשוט עומד, ולא זז, או שוכב במיטה ופשוט מתחיל לבכות כמו מטורף בלי סיבה אתה מבין שמשהו לא בסדר.

וזה רק הולך ומחמיר ככל שהזמן עובר.
אז עם כל הכבוד לפסיכולוגים שיודעים לתת הבחנות אני חיה את מה שרשמתי, אז נראה לי אני יודעת טוב מאוד מתי אני סתם עצובה ומתי אני בדיכאון

הכל בסוודר.
תעשי מה שעושה לך טוב.
עוד דבר שעזר לי מאוד לצאת מכל הבלגאן שהייתי בו, זה היה להתנדב במקומות שאני מרגיש שאני באמת עוזר בהם. לכן אני ממליץ לך ללכת להתנדב וכמה שפחות להיות בבית כי הבית זה איזשהו מקום שכיף לברוח אליו אבל אם לא יוצאים קצת מהחממה שלנו נראה חי שזה הופך את המשחק ליותר קשה ...
גאה בך שאת פועלת כדי לשנו ובעזרת השם אין לי ספק שהכל ישתפר ויתהפך לטובה במהרה.