אף אחד לא מבין אותי .. אני מרגיש שכולם מנסים להאשים אותי ולא נותנים לי שום אפשרות להביע את עצמי ( משפחה )

גם לי הייתה תקופה כזאת אני מקירה את ההרגשה ...
אבל זה יעבור אני פשוט המשכתי עם כול הכאב וזה עבר

שואל השאלה:
זה כואב לי עכשיו .

מצטרפת לשאלה...

וגם לי, אתה לא לבד

שואל השאלה:
אני כן . אין אף אחד שבאמת מבין אותי . מרגיש מתמסכן . אבל זאת התחושה שלי רק רוצה לפרוק אותה.

אני נמצא בתקופה כזאת עכשיו במשפחה שלי. פשוט שאני מרגיש שיוצאים עלי או מאשימים אותי אני או פשוט הולך להם מול הפנים או שאני קצת מרים את הקול ומשמיעה את מה שאני רוצה להגיד לפני שהם יוצאים עלי.

אני מבינה אותך כי אני די עוברת את אותו דבר עכשיו, ואני יודעת שזה כואב..

שואל השאלה:
לא עבד . ולא יעבוד . רק יעצבן ויעצים את הכעס הלא ברור.

שואל השאלה:
התקופה הזאתי. זה מרגיש אין סופי , כל דבר רק עושה רע יותר . מה הטעם .

אחי זה כל הקטע. לפחות אצלי, ברגע שאני הולך להם מול הפנים הם מבינים שלצאת עלי ולהאשים אותי סתם זה לא יעבוד להם! הם אחרי זה הם באים אלי ומדברים יפה ומבינים שהם טעו.

אתה פשוט צודק כלכך, וזה כאילו שאני כותבת את זה.
כי גם לי רע ומאותה סיבה, וכל כך נמאס לי.
תפרוק פה כמה שאתה רוצה, נוכל להקשיב אחד לשני, ואחר כך אלך לישון כי כואב להישאר ערה.
ותעשה גם אתה משהו שירגיע את הכאב אם זה אפשרי.

^^זה לא עוזר, לפחות לא לי

מבינה אותך מאוד.

שואל השאלה:
אני באמת לא מבין את זה . הציפיות אוי הציפיות עושה הכל הכי טוב שאני יכול אבל זה אף פעם לא מספיק . תמיד יחפשו אשמים. תמיד יפילו את זה עליי. למה לאף אחד לא אכפת מהדעות שלי . למה כל שאלה מצטיירת כחפירה בפני המשפחה שלי שלא מתאימה לאף רגע. למה אני ממש מנסה בכל כוחי לדבר עם המשפחה ליצור קשר וזה רק עושה יותר נזק. למה. אולי אני הלא בסדר . אולי משהו פגום בי . אולי אני אצטרך פשוט לפרוש . פשוט. לפרוש.

תאמין לי שגם אני כל הזמן חשבתי שאולי משהו איתי לא בסדר ואולי אני באמת הדפוקה פה שצריכה לעשות להם טובה ולהיעלם.
אבל באמת זה לא אני, וגם לא אתה.
זה הם, ואני כלכך עצבנית ושואלת למה הכל לא יכול להיות נורמלי ולמה אני צריכה לסבול כל הזמן, אבל ככה החיים, לחלק יש חיים יותר טובים ולחלק פחות, ולאלה שפחות צריכים להישאר חזקים.

אתה בסדר. אני מבינה שמאוד קשה.. אבל זאת לא אשמתך, בשום דרך. אל תפיל את זה על עצמך,זה לא מגיע לך.
אולי באמת שווה שתדבר, עם המשפחה, החברים, שתגיד להם מה אתה מרגיש.
אבל כרגע תמצא את המקום שלך, המקום הבטוח, שנותן לך קול ותחושה נעימה ומקבלת. זה יכול להיות תחביב מסוים או עיסוק, מקום פיזי שאתה אוהב להיות בו או עוד אדם קרוב שאתה באמת סומך עליו.
ועל תפחד לפרוק את מה שאתה מרגיש, זה יכול כל כך לעזור. בין אם בכתיבה, בדיבור, או בכל דרך יצירתית אחרת שלא תפגע בך. אל תפחד לומר את מה שחשוב לך על הלב, אל תפחד להגיד מה אתה עובר לך בראש.
אתה חשוב, ובבקשה. אתה לא לבד. גם פה, יש המון שנמצאים איתך בכל מצב. אתה שווה המון, תזכור את זה.

לפעמים אני גם מרגישה כאילו אין באמת מישהו שיכול להבין אותי אבל בסופו של דבר זה רק תקופה בחיים ובסופו של דבר זה יעבור

מזדהה.