סתם משהו שכתבתי,אם באלכם לקרוא כנסו.

אני מכירה אותך יותר טוב משאת מכירה את עצמך
אני יודעת,אני יודעת מי אוהב אותך.
את מריחה כמו מסטיק ואפרסק.
את כמעט ולא מחייכת.
את תמיד אומרת שאת שם בשבילי.
אך אני, אך אני לא מכירה אותך כלל.
את אף פעם,אף פעם לא ניסית לפתוח שיחה אמיתית.
את תמיד,את תמיד רצית רק חיבוקים.
את תמיד,את תמיד אהבת לשמוע מחמאות.
ואני,ואני,תמיד רציתי שתתחילי להיות אמיתית.
ואני,כשהייתי שם לבד,את לא שמת לב למצב רוחי.
והמשכת,והמשכת להביא רק חיבוקים.
ואני,ואני, תמיד רציתי שאת תשימי לב.
תשימי לב,לאיך שאני באמת מרגישה.
ואת,ואת אף פעם לא שמת לב.
את,שתמיד,שתמיד לא דיברת.
את,שתמיד רצתה רק חיבוקים.
את,שאף פעם לא ניסתה לשמוע אותי.
ואני,ואני תמיד רציתי שתהיי אמיתית.
אבל אני,אבל אני תמיד למרות הכל אהבתי אותך.
והחיוכים,והחיוכים שלך היו אמיתיים.
ושלי,ושלי מעולם לא.
למרות הכל,למרות הכל,תמיד אהבתי את החיוך שלך.
עם כל העצב,כל העצב שימחת אותי.
ואת,ואת,אף פעם לא ידעת איך אני מרגישה באמת.
ותמיד, ותמיד,את הצלחת לעלות חיוך אמיתי על פניי.
ומי אוהב אותך למרות הכל.
אני,אני אוהבת אותך בכל מקרה שקרה.
החיוכים האלה,והצחוק שבריח האפרסק,תמיד שימח אותי.
ואת,את לא ידעת עליי כלום.
ואני,ואני קראתי אותך כמו ספר פתוח,ולא אמרתי מילה,ולמרות הכל,למרות הכל אני תמיד אהבתי אותך.
את,אף פעם לא תדעי עליי אבל אני למרות הכל אדע הכל עלייך.
רק תזכרי שתמיד אהבתי אותך.
כן,הייה כזה לקלוט אבל תמיד אהבתי אותך.
וכל מה שנותר זה להודות.
ועכשיו, ועכשיו מותר להגיד רק שתי מילים,שתי מילים,והן אני אוהבת אותך.


כדי שלא ימחקו איזה צבע אתם אוהבים? ואיך מה שכתבתי? דרגו 1-10