הברזתי שעתיים לפני שסיימתי

אין לי חברים בכלל.אני ממש לבד בבית ספר,ובימים ארוכים כמו ימי חמישי זה זוועה,כי זה יום ארוך עד שלוש.אני קמה בבוקר מחלומות בלילה לסיוט בבוקר.זה פשוט נוראי,כל היום לבד,הבדידות חונקת אותי.הלכתי ל10 מפגשים אצל פסיכולוגית.ויום שני זה המפגש האחרון שלי,אני לא בטוחה כמה היא עזרה לי עם החרדה החברתית.אבל לא מצאתי חברים..חשבתי שדברים יסתדרו והיא תעזור לי למצוא חברים.בקיצור,לא יכלתי להיום לבד יותר כי הייתה לי שעה חופשית+הפסקה וזה יצא פאקינג שעה לבד ,עם הטלפון כשכולם בחבורות ואני פשוט לא הייתי מסוגלת,ראיתי את השער פתוח ויצאתי פשוט..ובכיתי בדרך,כי אני פשוט בודדה,וקשה לי.אני לא מבינה מה כלכך חריג בי?מה שונה בי?למה אני לא מעניינת אנשים?למה אני כזאת ?אני כיתה י,ואני מפחדת שזה בחיים לא יפסק,אני אסיים את התיכון לבד.חוץ מזה שאני מתה מפחד שהמחנכת שלי תשים לב ששמו לי העדרות במשוב,פשוט קשה לי,אני מרגישה שזאת פשוט הישרדות לבד,לחיות לבד ולשרוד עם עצמי במקום שכולם ביחד בבית ספר.אין פה שאלה.סתם רציתי לפרוק.יש פה מישהו כמוני?