3 תשובות
תדברי איתו על זה, תסבירי לו מה שכתבת פה.
אם הוא היה רוצה לראות אותך הוא היה עושה הכל בשביל זה.עובדה שיש אנשים שגרים במרחקים יותר גדולים אחד מהשני ועדיין לפחות פעם בשבוע הם מוצאים את הזמן להיפגש.
גם אתם יכולים פשוט לקבועה מקום להיפגש בו לא חייב ללכת לבית האחד של השני או שיפגוש אותך מהבית ספר או משהו...בקיצור יש המון אופציות המלצה שלי אל תחפשי לו תרוצים לזה שאין לו זמן להיפגש איתך.או שתציבי תנאי או שתפרדי ממנו...
גם אתם יכולים פשוט לקבועה מקום להיפגש בו לא חייב ללכת לבית האחד של השני או שיפגוש אותך מהבית ספר או משהו...בקיצור יש המון אופציות המלצה שלי אל תחפשי לו תרוצים לזה שאין לו זמן להיפגש איתך.או שתציבי תנאי או שתפרדי ממנו...
פעם בחודש זה באמת מוגזם. עם כל הכבוד לחצי שעה מרחק, היה לי קשר עם שעתיים וחצי מרחק של נסיעה נטו, בלי לדבר על-זה שצריך להחליף אוטובוסים, וגם אם רוצים להיפגש באמצע זה משהו כל-אחד צריך לנסוע באזור השעה או שעה וחצי.
ועדיין, מצאנו זמן להיפגש כל שבועיים בערך, למרות לימודים, ולמרות העובדה שאני בפנימיה. אז חצי שעה זה כלום.
אני לא חסיד של פרידות אבל הרושם שנוצר הוא כזה: אם יש לו זמן לחברים (הוא יושב איתם נניח לפחות ארבע שעות פעמיים בשבוע, בהנחה שהוא לא בפנימיה), יש לו גם זמן אלייך. אם הוא לא מוכן להשקיע אותו בך ובתחזוק הקשר (קרבה פיזית היא חיונית לקשר, אין מה להתווכח בכלל), כנראה שזה תופס מקום לא כ"כ גבוה בסדר העדיפויות שלו. זה לא בהכרח רע, כאילו, יכול להיות שחברים שלו ממש חשובים לו ושהוא נהנה איתם מאוד, והוא מרוצה מהסידור הזה שלכם. יכול להיות שגם עליו מעיק המרחק הזה אבל יש לו בעיות לנסוע באוטובוסים (אלא-אם-כן אתם גרים בטול-כרם, כל הארץ מרושתת באוטובוסים, אפשר להגיע מכל חור לכל חור אם ממש רוצים).
לכן, מה שאני מציע, דברי איתו על-זה. תסבירי לו שהקשר נחלש כשנמצאים יותר מדי זמן ביחד. שלא נוצרים זכרונות טובים חדשים, ששוכחים אחד את השני. ושאם את מספיק חשובה לו, הוא אמור למצוא (בגבולות הסביר) זמן לפגוש אותך (ואולי גם את אותו? זה אפשרי שאת תסעי אליו? לא בהכרח הביתה, יכול להיות לדייט במקום כמו קניון או בית קפה). ואם את לא מספיק חשובה לו, אין לך עניין להיות בקשר עם מישהו שלא מוכן למלא דרישות מינימליות של תחזוקת קשר.
בסה"כ צריך שכל-אחד בקשר ירגיש חשוב, נאהב, ושהציפיות (הסבירות) שלו ייענו. לא בושה שתהיה לך ציפיה להרגיש חשובה ושרוצים לראות אותך. אם התנאים שלך לא נענים באופן בוטה, את לא צריכה לוותר עליהם.
ועדיין, מצאנו זמן להיפגש כל שבועיים בערך, למרות לימודים, ולמרות העובדה שאני בפנימיה. אז חצי שעה זה כלום.
אני לא חסיד של פרידות אבל הרושם שנוצר הוא כזה: אם יש לו זמן לחברים (הוא יושב איתם נניח לפחות ארבע שעות פעמיים בשבוע, בהנחה שהוא לא בפנימיה), יש לו גם זמן אלייך. אם הוא לא מוכן להשקיע אותו בך ובתחזוק הקשר (קרבה פיזית היא חיונית לקשר, אין מה להתווכח בכלל), כנראה שזה תופס מקום לא כ"כ גבוה בסדר העדיפויות שלו. זה לא בהכרח רע, כאילו, יכול להיות שחברים שלו ממש חשובים לו ושהוא נהנה איתם מאוד, והוא מרוצה מהסידור הזה שלכם. יכול להיות שגם עליו מעיק המרחק הזה אבל יש לו בעיות לנסוע באוטובוסים (אלא-אם-כן אתם גרים בטול-כרם, כל הארץ מרושתת באוטובוסים, אפשר להגיע מכל חור לכל חור אם ממש רוצים).
לכן, מה שאני מציע, דברי איתו על-זה. תסבירי לו שהקשר נחלש כשנמצאים יותר מדי זמן ביחד. שלא נוצרים זכרונות טובים חדשים, ששוכחים אחד את השני. ושאם את מספיק חשובה לו, הוא אמור למצוא (בגבולות הסביר) זמן לפגוש אותך (ואולי גם את אותו? זה אפשרי שאת תסעי אליו? לא בהכרח הביתה, יכול להיות לדייט במקום כמו קניון או בית קפה). ואם את לא מספיק חשובה לו, אין לך עניין להיות בקשר עם מישהו שלא מוכן למלא דרישות מינימליות של תחזוקת קשר.
בסה"כ צריך שכל-אחד בקשר ירגיש חשוב, נאהב, ושהציפיות (הסבירות) שלו ייענו. לא בושה שתהיה לך ציפיה להרגיש חשובה ושרוצים לראות אותך. אם התנאים שלך לא נענים באופן בוטה, את לא צריכה לוותר עליהם.
באותו הנושא: