בואו נעשה דבר כזה.

אני מרגישה שקופה

אני מרגיש כאילו אף אחד לא יודע על קיומי
ממש חבל לי שאני המגיב (הבן) היחידי כאן

אני מרגישה שמתעלמים ממני כאילו אני אוויר ועוד שלא הלכתי 3 חודשים לבית ספר לא דיברו איתי מילה אפילו

מה שאנונימי רשם מעלי קיצור

אני מרגישה כאילו אני אוויר . כל יום שאני מגיעה לבית ספר ,אני מנסה להיות חלק מכולם ופשוט לא מצליחה . והכי כואב זה שאני יכולה להאשים רק את עצמי ,כי הבעיה בי ,אני פשוט לא מצליחה להיות אני ,אף פעם לא נוח לי בסביבת אנשים ,אני תמיד שותקת ,וכמה שאני מנסה להתמודד אני לא מצליחה ..אני לא כמו פעם ,אני מגיעה לבית ספר כל יום .. גם אם זה בלי חשק .. אני מנסה לדבר אני מנסה לא לחשוב מה יחשבו עליי ,אבל זה פשוט לא מצליח לי , אני מוצאת את עצמי לבד כל פעם מחדש . מה שעשיתי עד עכשיו כל ההתקדמות שלי (בלנסות להשתנות ) נהרסה ביום אחד.. ואף אחד לא רואה ולא מבין כי אני גם מסתירה שרע לי אני לא נותנת לאנשים להכיר אותי ויש לי שפת גוף מרחיקה אז חושבים שאני סתם סנובית. וכל יום זה רק הולך ונהיה גרוע כי אני כבר מתחילה לא לסמוך על אף אחד .. ואפילו האנשים שהכי קרובים עסוקים בעצמם ,כל אחד בעצמו לא אכפת לאף אחד ממה שקורה לאחר . אין על מי לסמוך ואין איך לצאת מהמצב הזה של החוסר תקשורת ,זה גם נראה כאילו זה חוזר על עצמו כל פעם . וכבר נמאס לי להיות אני . זה מה שאני מרגישה.