15 תשובות
כי יש דבר שנקרא חופש, יש אנשים שלא מתאימה להם דרך מסוימת והם זקוקים לחופש ואוויר. כל אחד יעשה את מה שמתאים לו בחיים, זה לא ענייננו כל עוד זה לא פוגע בנו
הם לא חייבים כלום. הרי הם לא מאמינים אז למה שיעשו מה שכתוב בתנ"ך?
M.C
שואל השאלה:
the weirdo, בזה "חופש"? אין בעולם הזה לאף אחד חופש מן המצוות, רק למתים כמו שנאמר "בַּמֵּתִים - חָפְשִׁי" (תהלים פח, ו) ופירשו חכמנו זכרונם לברכה "מאי דכתיב (תהילים פח) "במתים חפשי"? - כיון שמת אדם - נעשה חפשי מן התורה ומן המצות" (שבת ל ע"א).
שואל השאלה:
m.c, למה שלא יאמינו?
נ.ב. הם חייבים בכל מקרה (בין אם הם מאמינים ובין אם לא, חס ושלום).
אם הם לא רוצים זכותם. אני אישית אומנם לא חילונית אבל גם לא עושה את כל המצוות. זכותי. זכותנו.
M.C
זה החופש שלהם, ככה הם תופשים את המושג. חופש מתורה וממצוות כי הדרך לא מתאימה להם. מה שווה שיקיימו מצוות אבל יסבלו כל החיים מגבולות חונקים וממסגרת נוקשה כזאת?
זה שלך מתאים דבר אחד לא אומר שהוא מתאים גם לאחר. צריך לקבל את כולם, לא משנה באיזו דרך הם בחרו, כל עוד זה לא פוגע בך או במישהו אחר.
שואל השאלה:
m.c, לא זכותך (לעבור על המ שבורא עולם צוה).
וזו לא רק אני. אלא עוד מלא אנשים. זה שאת/ה חושב/ת זה לא ישנה כלום
M.C
אתה מאמין שאין לנו זכות,
אנחנו מאמינים שיש לנו זכות.
לך להתווכח עם מישהו אחר.
שואל השאלה:
the weirdo, אין דבר כזה שהתורה היא לא מתאימה להם, הקב"ה לא יתן לנו תורה שלא מתאימה לנו. הקב"ה יודע את מה שהוא נתן לנו. "מהה שוות המצוות"? הרבה, ובפרט אם הם מצטערים מקיומם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא" (אבות, פרק ה, משנה כג) וכן אמרו "שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח" (אבות דרבי נתן, פרק ג, ו). מה את מעדיפה שהם יעברו צער יותר גדול אחרי 120 שנה? הרמב"ן ז"ל כתב בהקדמה לפירוש ספר איוב, שאפילו יסורים של איוב שבעים שנה אין להן ערך כלל לייסורי הנפש שעה אחת בגיהנום.
לי יש דעה ולך יש דעה, אין מה להתווכח על זה.
תזכור שבכל מסגרת יש חוקים שלחלק מהאנשים הולך חלק בלציית להם וחלק מהאנשים מתקשים- כמו במסגרת בית ספרית, לדוגמא. בית הספר לעולם לא יתן לנו משהו שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו בשום אופן, ועדיין כמעט אף אחד לא מצליח לציית להם במאת האחוזים.
שואל השאלה:
m.c, זה לא משנה כמה מרדנים יש, זה לו הופך את זה להיתר.
נ.ב. "קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין" (סנהדרין כו עמוד א).
ואנחנו יכולים להאמין במה שבא לנו. זה שאת/ה רוצה שזה יהיה אחרת זה לא ישנה כלום. ולא קוראים לנו מורדים אלא פשוט לא מאמינים. הרי אם אני מאמינה במשהו אחר אז למה שאני אעשה מה שאני לא מאמינה? זה לא נשמע לי הגיוני.
M.C
שואל השאלה:
the weirdo, ההקבלה שלך לא מדוייקת, כי אחרי הכל הקב"ה - לא בשר ודם שאינו תמיד יודע להעריך נכון את המצב. בשר ודם יכולים לטעות, הקב"ה - לעולם לא. יחד עם זאת, הקב"ה בהחלט מודע לכך שבמציאות בני האדם נכשלים, ואפילו צדיקים (למרות שיש לבהם בחירה, אבל עדיין זה ממש קשה כל החיים לא להיכשל). על זה נאמר בקהלת "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ). מה שכן, חשוב לציין שפסוק זה מדבר על צדיקים שכן מקבלים על עצמם לשמור את כל המצוות (כי מי שלא, כבר פרק מעליו את עול אדונו כפי שנביא בהמשך בעזרת ה' יתברך) וכן נזהרים לשמור אותם, אלא לפעמים קורה שיצר הרע הצליח לפתות אותם והם נכשלו. אבל מי שמראש החליט שמצוה פלונית היא "לא בשבילו", חס ושלום, - זה נקרא "מומר לדבר אחד" וגדול עונו מנשוא. להבהרת העניין אביא לך ציטוט מתוך הספר "שערי תשובה" לרבנו יונה ז"ל:

"עתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אכן כובשים את יצרם מאת פניהם, ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו, ונקוטו בפניהם, וחוזרים בתשובה. אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו, גם אם הוא מהעונות הקלים, אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראוהו חכמי ישראל (חולין ד, ב) "מומר לדבר אחד", ואת פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא. כי אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד - כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה, ועל הענין הזה נאמר (דברים כז, כו): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" - ביאורו, אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף, ויורה על זה "אשר לא יקים לעשות", ולא אמר "אשר לא יעשה אותם" (שערי תשובה, חלק א, סימן ו).
שואל השאלה:
m.c, יש לנו י"ג עיקרי האמונה שכל יהודי חייב להאמין בהם. כל התורה נתונה מן השמיים, כך שלא שייך להאמין רק בחלק מהתורה. מי שלא מאמין בדבר אחד מן התורה (למרות שמאמין בכל התורה, חוץ מאותו דבר מסוים שבו הוא לא מאמין) - נקרא אפיקורוס (סנהדרין צט ע"ב) לכל דבר ודינו שווה יחד עם שאר הכופרים. והסיבה לכך היא ברורה: זה אנשים שאינם חפצים לציית לבורא עולם ב-100%, ולכן הם מכחשים את אמיתות של אותן מצוות. התנהגות כזאת בהחלט נקראת מרדנות.